סיפור שבועי – הרב זאב ונחמיה
הם צעדו שלושה. האבא הגדול הרב זאב, שזקנו יורד על פי מידותיו, ולידו שני בניו הקטנים, עדיין לא בני מצוות, דוד בן 7 ויצחק בן ה-5.
"המתינו כאן" ביקש האב הצדיק וניגש לחנות מכולת ליד תחנות האוטובוס. הוא שלף כסף מכיסו, תחבו ביד הקמעונאי והחל לבחור ולמלא את שקית הנייר בממתקים, עוגות וסוכריות צבעוניות.
"לאן הולכים אבא?" שאלו הקטנים.
"לתת מתנה קטנה ומתוקה לקרוב משפחה" השיב.
אחרי 25 דקות של הליכה מזורזת, הם ניצבו מול בית החולים לחולי-נפש סמוך ונראה לכפר ליפתא.
האב ר' זאב ביקש משני בניו לנוח בשיפולי המורד בואכה בית-החולים. "אני חוזר, ובינתיים שננו את משניות מסכת שבת ואבחן אתכם כשאחזור".
המחזה הזה חזר על עצמו במשך שנים מספר. כל ראש חודש צעדו האב ובניו מן הבית למכולת, שם התמלאה שקית הנייר בממתקים, אחר כך צעדו בזריזות לעבר בית החולים, הם ידעו ששם בתוך הבית הגדול הזה, גרים אנשים לא יציבים בנפשם – "משוגעים". הם ידעו שיש שם אדם שאבא שלהם אוהב ודואג לו, הם הבינו שמדובר בקרוב משפחה… בשם נחמיה ותו לא.
כך מדי ראש חודש היה מגיע הרב זאב אל נחמיה החולה – שרוב הזמן בהה באוויר, פה ושם השמיע משפט מבולבל – עם שקית נייר מלאה ממתקים.
לפני שנפרד ממנו נישק ר' זאב את נחמיה במצחו וברך אותו שיזכה לרפואה שלמה. נחמיה היה מחייך באושר, אבל נחמיה מעולם לא הבריא…
בעיצומו של פינוי בית החולים, נחמיה לקה בליבו ופירפר בין חיים למוות.
'הצלחנו לייצב את מצבו', סיפר המנהל.
כשחזר נחמיה להכרה, הוא סימן לעברי וביקש להשמיע כמה מילים: "המנהל, אני רוצה שתדע, הרב עם הזקן הארוך שהביא לי כל ראש-חודש ממתקים, הוא צדיק. הוא בכלל לא קרוב משפחה שלי, מעולם לא נפגשתי איתו עד ליום שהוא בא לבית החולים עם הסוכריות".
המשיך נחמיה לספר: "אני יודע אביגדור שרק בזכותו נתנו לי תרופות הרגעה, לפני שהוא הגיע שאגתי כמו אריה רעב בכלוב, ואם היו לי כמה דקות של אושר בחיים האיומים שעברתי אחרי השואה הנוראה, אלו היו הדקות עם ר' אריה, עם הסוכריות, וחתיכת החלבה, עם הנשיקה במצח והברכה מכל הלב. אני מבקש ממך שתגיד לו שאני אוהב אותו, ואני מבקש ממנו סליחה על כך שמעולם לא אמרתי לו תודה. תגיד לו את האמת, שחוץ מהדקות האלה, דקות הגסיסה שלי, לא יכולתי להוציא משפט אחד שלם. תגיד לו תודה בשמי ,זו הצוואה שלי", סיים דבריו נחמיה ונשמתו עלתה לשמי מרומים.
ישנם דרכים רבות לעשות חסד בכבוד, בעדינות , ובחוכמה עבור הזולת…