סיפור שבועי – הסוס והגלגול
חוזר בגלגול כדי לפרוע את מה שגזל
מסופר על הבעל שם טוב שיום אחד הורה לחסידיו להתלוות אליו וללכת לביתו של חסיד פלוני שהיה עשיר גדול ובעל דירה ענקית.
החסיד קיבלם בסבר פנים יפות, אירח אותם ונתן להם לאכול ולשתות כיד ה' הטובה עליו במשך כמה ימים.
לבסוף, ניגש החסיד לרבו הבעל שם טוב ואמר:
"רבינו, הרב רואה את הבית הגדול שיש לי, בן פורת יוסף, מה שהרב רוצה הרב יכול לקחת.."
שאלו הבעל שם טוב: "אתה בטוח? כל מה שאני רוצה?"
"כן", ענה החסיד.
ביקש הבעל שם טוב לצאת לאורוות הסוסים ובחר את הסוס המוצלח ביותר שהיה לאותו חסיד…
חוורו פני החסיד ואמר לרב:
"רבינו, הסוס הזה הוא כמו הרגליים שלי, הוא עושה לי את כל העבודות ולא עושה בעיות וצרות, הוא יקר לי מאוד…, אבל אם הרב בכל זאת רוצה אותו, אני מוכן…"
אמר לו הרב: "תלך ותלחש לסוס באוזן שאתה מוחל לו בלב שלם: מחול לך, מחול לך, מחול לך…" עשה כן החסיד, ומיד התמוטט הסוס ומת.
החסיד השתומם מהמחזה, ומיד הסביר לו הרב:
"אתה זוכר שכשהייתה בגיל 18 היה לך חבר טוב, והייתם עוסקים יחד במסחר?"
"כן", ענה החסיד.
"ואתה זוכר שפעם אחת הוא רימה אותך וברח עם הכסף?", המשיך הרב.
"כן", ענה החסיד.
אותו אדם חזר בגלגול בתוך הסוס הזה, כדי לשלם את החוב שהיה חייב לך, וברגע שאמרת לו שאתה מוחל לו, סיים הוא את התיקון שלו ויכול היה להיכנס להיכל המוכן לו בגן עדן…
וזהו שנאמר בפסוק "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה" (שמות טו, יט), בא האדם להתגלגל נשמתו בתוך "סוס" כדי לפרוע את החובות שלא שילם בימיו.
המשיך הבעש"ט, אותה הנשמה שהתגלגלה בסוס הייתה באה אלי, בוכה ומתחננת בפניי שאתקן אותה. ולכן ביקשתי מחסידַי שיבואו יחיד איתי להתארח בביתך, כיון שרציתי להתחבב עליך, עד שתציע לי לקחת דבר אחד מהבית שלך, ואבקש את הסוס, ובכך תמחל לו ויושלם תיקונו".
ויהי הדבר לפלא…
♦♦♦♦♦♦
ומעשה נוסף, שהיה בשנת ה' אלפים תר"ן, ביהודי שהתיישב בירושלים ופתח טחנת קמח קטנה, והיה טוחן כל שבוע בעזרת סוסו מעט קמח בשביל בעלי הבתים היהודים שבסביבה.
עם הזמן הצליח במסחרו ולקח לו עוזר ושמו שמעון, שהוא היה מסתובב בין הלקוחות ורושם כמה כל אחד מבקש לקנות.
ויהי היום ואותו עוזר נפטר לבית עולמו, ואחר זמן קצר הסוס שהיה לו בטחנה הוליד סייח קטן חרוץ מאוד.
הסייח הקטן הזה היה עובד כ"כ טוב ככוח של חמשה סוסים.
באו כמה יהודים וערבים וביקשו לקנות את הסוס הקטן והחרוץ, אך בעל טחנת הקמח לא הסכים למוכרו, בטענה כי הסוס נחוץ לו לעבודתו.
הלכו הערבים והלשינו למושל, שליהודי זה יש 'סוס פלא'.
מיד שלח המושל את אחד מפקידיו שיקנה את הסוס. היהודי שפחד מהמושל שמא יזיק לו, הסכים, בעל כורחו, למכור לו את הסוס, ואמר לפקידים שיבואו למחרת לקחת את הסייח החרוץ.
היהודי בעל הטחנה היה נוהג לשבת כל לילה ללמוד תורה והיה לומד ומתנמנם. באותו לילה ראתה אשתו את בעלה שקם בחצות הלילה, הדליק פנס ויצא מהבית, ולאחר שעה קלה חזר אך לא דיבר עם אשתו מאומה.
בבוקר הלך ומצא את הסוס הקטן החרוץ מת, ושמח שמחה גדולה.
שאלוהו השכנים: "על מה אתה שמח כ"כ שמת הסוס?"
אמר להם היהודי: אספר לכם המעשה, זה האיש שהיה עוזר לי בטחנה, גנב היה, ולא ידעתי מזה.
אתמול בלילה הוא בא אלי בחלומי בוכה בדמעות שליש, וסיפר לי, שבית דין של מעלה גזרו שנשמתו תתגלגל בסוס הקטן והחרוץ הזה, וע"י שיעבוד במשנה מרץ, ע"י כך ישלם את מה שגנב. ואז העובד בכה ואמר לי, שמכיוון שמחר ייקחו אותו למושל, א"כ לא יהיה עוד תיקון לנשמתו האומללה והמיוסרת, ולכן ביקש שאמחל לו בלב ונפש על הגנבות שגנב, ואז ימות ויכניסוהו במחיצתו!
סיים בעל המטחנה ואמר: ועל כן קמתי אתמול בלילה לקחתי את הפנס והלכתי לטחנה, תפסתי את אוזנו של הסייח, לחשתי לתוכה ואמרתי: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
בבוקר כשראיתי שהסייח מת, הבנתי שאכן הצלתי מצער נורא נפש אחת מישראל! ואיך לא אשמח?!"
על זאת יחרד האדם כמה חמור עונשו של גזל!!