מעשה שארע בזמנו של הגאון הגדול, ראש אב בית דין באחת מעיר תורכיה, ר' אליהו מזרחי זצ"ל, בעל הרא"ם על פירוש רש"י.
בעיר אחת חיה אשה יהודיה, בת 100 שנים, וכולם קראו לה שרה הצדקת. ומדוע נקראה כך? מכיון שכל ימיה הקדישה לתלמידי חכמים ולמען צדקה וחסד ולהרבות תורה בישראל. וכך כשהתאלמנה מבעלה, קיבלה על עצמה לכלכל את בחורי הישיבה שהיתה במקומה. בכל יום חמישי, היתה פוסעת, נשענת על מקל, לעבר ביתו של ראש הישיבה ונותנת לו את התמיכה השבועית לכל הבחורים והאברכים. וכשהיו פעמים שלא היה בידה די הצורך לכלכלת הבחורים, לא ויתרה, והיתה הולכת ברחובות העיר ואוספת צדקה עד שהשלימה אתה מכסת התמיכה השבועית. וכך במשך שנים עשתה, עד שכולם היכירוה, וגם ראו שברבות הזמן היתה נזרקת בה כעין רוח הקודש ודבריה היו מתקיימים.
באותה העיר, חי לו גוי אחד, שונא יהודים מושבע. הוא היה רווק ועשיר מאד, אך רוב עניינו היה להציק וללעוג ליהודים מרוב שנאתו.
ביום חמישי אחד, עת פסעה שרה הצדקת ואספה צדקה להשלים את מכסת השבוע, ראה אותה אותו גוי שידע על מעשיה. הוא חמד לצון ורצה ללעוג לה, ולכן מה עשה? לקח צרור אבנים וכרך אותם במפית ואמר לה: "הנה לך שרה מעות לצדקה". אותה שרה שהרגישה במעשיו, הביטה בו וצחקה. אמרה לו "אתה חושב ללעוג לי ולפשוט את ידך לי אבנים במטפחת, אבל אני לועגת לך כי יודעת אני שיבוא יום ותפשוט את ידך לקבל צדקה". אותו גוי כעס מאד והחל לצעוק עליה ולקללה, אך היא בשלווה השיבה לו: "גם אני יכולה לקלל אותך אך איני עושה זאת מכיוון שאני יודעת שעתיד אתה להיות יהודי ירא שמים בעל צדקה וחסד". על כך כעס הגוי יותר, והלך בחמת זעם לביתו מתוך שמקלל אותה וצועק עליה.והנה, מאז אותו יום, התהפך גלגל המזל של אותו גוי, וכל עסקיו בזה אחר זה, קרסו ונפלו עד שכעבור 5 שנים הפך לעני מרוד פושט את ידו ומבקש צדקה. ובכך התקיימה נבואתה הראשונה של שרה הצדקת.
ביום חמישי אחד, בעוברו ברחוב היהודים, ראה קבוצה של קבצנים יושבים ומדברים אחד עם השני ליד בית הכנסת המקומי. שאל אותם מדוע אינם הולכים לקבץ נדבות ואמרו לו כי הם ממתינים לגזבר הקהילה שאמור להעניק להם את התמיכה השבועית שנותנים בקהילה לעניים. המתין עימהם וכשהגיע הגזבר, ראה שכל עני נכנס אל הגזבר ויוצא אח"כ עם חבילות מזון מלאות כל טוב ומעות נוספות שניתנו לו. נכנס גם הוא לגזבר וביקש שיתן גם לו. אמר לו הגזבר: "ראה, כל הצדקה הזו היא מחושבת ורשומה, וכל העניים שהיו פה הם על פי רשימה מסודרת, והכל כבר חולק, כך שאין ממה לתת לך, אבל אני אתן לך מכספי שלי." הוציא הגזבר את ארנקו ונתן לגוי העני מעות בידו.
הגוי הלך לדרכו וחשב בליבו: "הכיצד יתכן, שאני שכל ימי שנאתי את היהודים והצקתי להם, לא זו בלבד שנתנו לי צדקה להחיות את נפשי, אלא אף עוד מכספו שלו הגזבר היקר נתן? אין זאת אלא עם אציל נפש ורב חסד העם היהודי. וכל ימי טעיתי בהם". הלך נסער ובוכה, וחושב על מעשיו, והחליט שרצונו לקשור את גורלו עם העם היהודי. ידע שצריך הוא להתגייר לשם וכך, וכך לאחר מספר ימים הלך אל ראש הישיבה וביקש להתגייר. ראש הישיבה שידע את מעשיו של הגוי, דחה אותו מיד ולא רצה לקבלו, אך הגוי בכה והתחנן לרב שיקבלו, ואמר לו כי טעה כל ימיו וגילה כי העם היהודי הוא העם שבו בחר.
תוך כדי דין ודברים ביניהם נשמעו דפיקות בדלת. הרב פתח את הדלת ושם עמדה שרה הצדקת שהיתה כבר בת 105 שנים, בבואה לתת לרב את התמיכה השבועית. כשנכנסה ראתה את הגוי עומד שם ודמעות בעיניו וכולו בגדים מרופטים, נראה עני ומסכן. חייכה שרה. שאל אותה הרב "שרה הצדקת, מדוע הינך מחייכת בראותך אדם מיוסר?". אמרה שרה: "זוכרת אני את האדם הזה לפני 5 שנים לועג לי על שאספתי צדקה למען התמיכה השבועית, וכבר אז אמרתי לו שיהיה עני ויפשוט יד לצדקה, והנה התקיימו הדברים". אמר לה הגוי בקול בוכים: "אכן, זוכר אני את מה שקרה בינינו באותו יום, ואת היא אותה צדקת שהתקיימו דבריה. אם כן, אנא ממך אמרי לרב שגם דבריך האחרונים עתידים להתקיים, ושאני אתגייר ואהפוך ליהודי רב חסד". והוסיף לבכות. אמרה שרה לרב: "כבוד הרב, אמת הדבר ואני מבקשת מהרב שיקבל אותו לגרות, כי עתיד הוא להיות יהודי ירא שמים ובעל חסד גדול". הרב אמר: "אם כן, אם את אומרת כך שרה הצדקת, נקבל אותו לגרות". וכך העמיד לו הרב אברך שילמדו את כל חוקי היהדות והתורה והמצוות, עד שהתגייר הגוי והפך להיות ירא שמים בתכלית, מדקדק על קלה כבחמורה.
כחמש שנים נוספות לאחר מכן, התהלך אוו גר צדק, שהיה עדיין עני מרוד בשדה בדרכו לביתו. היה זה יום גשום, והשדה היה מלא בוץ. וכך תוך כדי הליכתו, הרגיש שרגלו נתקלת במשהו בתוך הבוץ. התכופף והביט בדבר וראה כד בתוך הבוץ ניקה את הכד והרים אותו והלך לביתו, שם גילה כי הכד מלא היה במרגליות ויהלומים ובמטבעות זה לרוב. שמח שמחה גדולה ושיבח והודה לבורא עולם.
הוא החליף את מושבו לעיר גדולה שם הקים עסקים לרוב והתעשר. אך הפעם עושרו עמד לעניים ונזקקים, לתמיכה בישיבות ובתלמיד חכמים, ולא פסק מצדקה וחסד. גם בלימוד תורה הרבה, ושקד יומם ולילה. כבר הגיע אותו גר צדיק לגיל מבוגר של 50 שנה ועדיין לא נשא אישה. פנה לשדכן שהציע לו אישה טובה וצדקת, ורצו להתחתן. כשפנה אל בית הדין, אמרו לי כי עליו להביא אישור מבית הדין בעירו הקודמת כי הוא רווק ויכול להנשא, אך מכיוון שהדרכים היו משובשות וקשות, הדבר היה קשה לעשותו ולכן התעכב.
יום אחד בעודו עוסק במסחרו, בא אליו יהודי סוחר בדים והציע לו בד מיוחד יקר למכירה. אמר לו ההגר שישאיר את הבד אצלו לבדיקה לכמה שעות, והסכים היהודי. כשחזר, אמר לו הגר כי הבד מצוין וברצונו לקנותו. מדדו את הבד לצורך הערכת המחיר, והנה פונה היהודי ואומר לו: "בבד הזה היה אורך של 50 מטר, והנה יש פה רק 30 מטר. איפה עוד 20 מטרים? האם גזרת מהבד?" אמר לו הגר: "חלילה לי מלגזול דבר שאינו שלי. לא גזרתי וזה האורך שהיה בכל הזמן". החל היהודי לצעוק ולכעוס ואמר כי הגר גזל אותו וכי היה בבד 50 מטר והוא גזל לו מהבד. הכחיש זאת הגר מכל וכל, והיהודי הלך ותבע אותו בבית הדין של הגאון הרא"ם.
ישבו הרא"ם והדיינים שאיתו בדין. כשנכנס גר הצדק, לפתע קם הרא"ם מלוא קומתו לפני הגר, ניגש אליו, נשק לו וחיבקו והכניסו בכבוד. התפלאו הדיינים על הדבר, שהרי הגר הוא בעל דין, והיהודי התובע נבהל. אמר הרא"ם לתובע: "אמור את טענותיך". אמר לו היהודי "כיצד אומר את טענותי, והנה כבודו כיבד את איש הזה כבוד גדול, מה סיכוי יש לי? הרי נסתתמו טענותי.". גער בו הרא"ם ואמר: "אל תאמר שנסתתמו טענותיך. אמור את טענותיך מיד!". האיש במוראו מהרא"ם טען כי הגר צדק גזל ממנו 20 מטר מהבד כשהיה אצלו. שאל הרא"ם את גר הצדק מה טענותיו, והוא הכחיש ואמר כי לא גזר מהבד מאומה וכי היה בבד רק 30 מטר. פנה הרא"ם אל אותו יהודי התובע ושאל: "יש לך בחנותך עוד מהבד הזה?". האיש במוראו ענה בבלבול: "אין לי עוד מאומה, ורק זה מה שיש לי מהבד הזה." הרא"ם קרא לשמש בית הדין וציוה עליו ללכת ולבדוק בחנותו של היהודי. כשחזר, הראה השמש לבית הדין שיש בחנותו של אותו יהודי בדיוק את 20 המטר החסרים. גער בו הרא"ם על שניסה להכפיש את הגר, והיהודי הודה בכך לבושתו. הרא"ם חייבו וייסרו בדין.
הדיינים פנו אל הרא"ם ושאלו אותו לפשר מעשיו. אמר להם הרא"ם: "כשנכנס אותו גר ראיתי שמעל ראש יש 2 כתרים, אותם כתרים שקיבלו עם ישראל במעמד הר סיני כנגד נעשה ונשמע, והבנתי את גדלותו של האיש, ואם אתם הייתם רואים זאת, גם אתם הייתם קמים לכבודו".
הרא"ם הורה לבית הדין לאשר לו את הנישואין, וכך נשא את האישה שבחר, נולדו לו ברבות הימים בנים צדיקים שהפכו למורי הוראות וגדולים בתורה. והמשיך כל ימיו לעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
מכאן למדנו כמה גדולה התשובה, שאפילו שונא ישראל יכול להפוך ליהודי ירא שמים ולזכות לעושר ואושר, תורה וגדולה כבוד והדר. רק אם יבין את הטעות שבדרכו ואת האמת שבדרך התורה, יקבל על עצמו בלב שלם לשוב בתשובה, ילמד תורה ויקיים את מצוותיה, יכול לזכות לכל הטוב הגנוז לצדיקים הגדולים. כי אם גוי יכול, קל וחומר יהודי שנולד יהודי, שהקב"ה חפץ בתשובתו, כמו שנאמר " ואמור אליהם חי אני נאום ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל ל"ג י"א).