סיפור שבועי – דע מה למעלה ממך
עד כמה צריך להיזהר מעוון החמור של גזל, מורנו ורבנו הדרת תפארת עם ישראל, הראש"ל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל היה רגיל לספר סיפור נוראי המרעיד את הלב, אין אדם ששומע סיפר זה ולא נרעד לו הלב.
המעשה היה לפני 150-170 שנה (בערך) בימי הרב הגאון רבי משה צבי זצ"ל, אב"ד בעיר סְוֶרְן, וגם העיר בַּלְטָה הסמוכה הייתה כפופה להוראותיו.
פעם אחת בא לרב סוחר נכבד מהעיר "ברודי", וסח לו את צערו בדמעות שליש:
"רבינו, יש לי בעיה גדולה מאוד, אני רוצה להתייעץ עם הרב, אני לא יודע מה לעשות…"
"אני סוחר גדול בעיר ברודי, ויש לי קשרי מסחר עם הסוחרים ברוסיה, אחד מהסוחרים הגדולים שאני מסתחר איתו נקרא בשם "רבי יצחק" והוא גר בעיר "בַּלְטָה".
כמה פעמים בשנה הוא קונה ממני סחורה, אני נותן לו לקחת סחורה בצורה חופשית, וכנגד זה הוא כותב לי שטר (צ'ק בנקאי) עם סכום העסקה.
כל פעם שסחרתי איתו, היו מסתדרים הדברים על הצד הטוב ביותר, אך בפעם האחרונה הוא קנה ממני סחורה גדולה מאוד בסכום עתק של 1,000 רובל! ונתן לי שטר-צ'ק עם עדים, כדי שבזמן הפרעון אפרע אותו ואגבה את הכסף.
והנה, לאחר שקנה את כל הסחורות, ריכזתי את כל רשימת הסחורות שקנה ממני ושמתי אותם במעטפה כדי לשלוח לו אותם בדואר בצירוף קבלה".
"אך לצערי הרב", המשיך לספר הסוחר, "טעה העובד שלי ובמקום לשלוח את המעטפה עם רשימת הסחורות, שלח את המעטפה בה נמצא שטר ההתחייבות שהסוחר רבי יצחק נתן לי בתמורה לכל הסחורות שקנה".
באותו זמן לא שמתי לב לטעות, אך כמה ימים לפני שהגיע זמן הפירעון פתחתי את המגירה והרגשתי בטעות הגורלית שנעשתה. השטר לא נמצא, אלא רק רשימות הסחורות שהוא קנה ממני…
מיד שלחתי לו מכתב דחוף והעמדתי אותו על הטעות, כתבתי שאשלח לו את כל רשימת הסחורות ואבקש לקבל בחזרה את שטר הפירעון. סמכתי עליו, ידעתי שהוא אדם ירא שמים ופעמים רבות עשה איתי עסקאות, חשבתי שיבין בטעות שנעשתה וישלח בחזרה את שטר הפירעון".
"חיכיתי שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, אך אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב (מלכים א יח, כט), לא הייתה תגובה.
שלחתי לו עוד מכתב בו כתבתי:
"רבי יצחק, אני מבקש ממך, אני לא רוצה להיכנס איתך לדין ודברים של משפטים וכדו', תשלח לי בבקשה את השטר שלי!"
בפעם הזאת קיבל מכתב תגובה בו כתב לי בזה הלשון:
"נוראות נפלאתי עליך, כבודו אדם ירא שמים, עסקתי איתך כל הזמן ביושר, מדוע אתה טוען שאני חייב לך כסף, אין לי שום דין ודברים איתך!
שילמתי לך את כל הכסף, עד הפרוטה האחרונה!" כפר בכל הטענות.
סיים הסוחר את דבריו לפני הרב ואמר:
"כבוד הרב, איני יודע את נפשי, אין בכוחי לשאת הפסד גדול כזה, אם הוא לא ישלם את 1,000 הרובל שחייב לי, אצטרך להכריז על פשיטת רגל. הוא קנה כמעט חצי מהסחורה שהייתה לי.
אני פונה בצר לי אל כבוד הרב, ומבקש שייתן לי את העצה הנכונה, להציל עשוק מיד עושקו".
רבי משה צבי שמע את דבריו בתשומת לב, ואמר:
"אין בעיה, תן לי את כל הפרטים שלו, עוד כחודש ימים אהיה בעזרת ה' בעיר בַּלְטָה ואחקור את העניין, תבוא לשם ותתבע אותו לדין תורה אצלי".
לאחר כחודש ימים נסע רבי משה צבי לבַּלְטָה ובירר הודות הסוחר רבי צבי.
מבירוריו אצל אנשי המקום שמע הרב 'שירות ותשבחות' על הסוחר רבי צבי, שהוא אדם ירא שמים, כל בני העיר מדברים עליו טובה ושמו יוצא לפניו.
עוד אמרו לו אנשי המקום שכדי להתחכך אודותיו, מומלץ לרב לדבר עם המלמד של בן אחותו, הוא מכיר אותו היטב.
[אחותו של רבי יצחק נפטרה והוא אימץ את בן אחותו אליו וגידלו בביתו כאחד מבניו, שכן, אביו של הבן הצעיר השאיר אותו לבדו והלך לו, ורבי יצחק הכניסו בתוך ביתו וגידלו].
ניגש הרב למלמד, שאל אותו אודות רבי יצחק, סיים את החקירות והדרישות ושב למקומו.
לאחר שלושה ימים הגיע הסוחר מברודי והזמין לדין תורה את הסוחר רבי יצחק.
ישבו שניהם בבית הדין בפני הדיינים ורבי משה צבי בראשם.
שטח הסוחר מברודי את טענתו, וסיפר אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, שהוא טעה ושלח את שטר החוב, והסוחר רבי יצחק כופר ומכחיש את הדבר.
פנה רבי משה צבי אל הנטען- הסוחר רבי יצחק, ושאל מה טענת הגנתו:
"לא היו דברים מעולם", אמר הסוחר, "שילמתי על כל הסחורות שלקחתי ממנו, אין לי שום דין ודברים עמו, איני יודע על איזה שטר הוא מדבר".
המשיך הרב לפנות לרבי יצחק ואמר:
"אולי בכל אופן תנסה לחשוב, אולי כן היה משהו?".
"לא כבוד הרב, הוא סתם טופל עליו דברי שקר", השיב רבי יצחק.
הרב המשיך לפנות לרבי יצחק, והפעם מעט בתוקפנות:
"חבל שיהיה סתם ביזיונות, כדאי מאוד שתשלם את הכסף שלו".
אולם רבי יצחק לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת (שמות ז, כג), וטען שאינו מבין מה כבוד הרב רוצה ממנו.
לאחר ששמע רבי משה ובית דינו את טענות הצדדים, הוצאו הצדדים וכל הקהל מאולם בית הדין להתייעצות, ולאחר שהסביר רבי משה צבי את העניין לשני הדיינים, ניתן פסק הדין:
"הסוחר רבי יצחק מבַּלְטָה חייב לשלם מיד את סכום ה-1,000 רובל שחייב לסוחר מהעיר ברודי!"
התרעם רבי יצחק והתפרץ כלפי הרב האב"ד, "אתם עושים לי עוולה! על סמך מה אתם מחייבים אותי? אין לך שום ביסוס הלכתי ולא עדויות!".
נעמד רבי משה צבי ודפק על התיבה בזעם: "יש לנו עדים, תכניסו בבקשה את העד!"
לפתע נכנס ילד בגיל 8-9 לאולם, הצביע עליו הרב ואמר לסוחר ר' יצחק:
"את הילד הזה אתה מגדל בביתך נכון? תדע לך שהוא יציל אותך מגיהנום!"
"על מה יציל אותי, מדוע הרב אומר עלי דברים כאלה" השיב ר' יצחק.
"אינך זוכר שקיבלת את השטר מהדוור בליל שבת, קודם הקידוש, לקחת את השטר ושרפת אותו בנרות שאשתך הדליקה לכבוד שבת קודש?" אמר רבי משה צבי בתוקפנות, פנה לילד הקטן וביקש ממנו לספר לכולם את מה שהתרחש.
כששמע זאת הסוחר רבי יצחק, החל לרעוד, ונתעלף במקום. מיד לאחר שעוררוהו מעלפונו קיבל עליו את הדין לשלם את כל הכסף לסוחר מהעיר ברודי.
לאחר המעשה פנה הסוחר ושאר הקהל לכבוד הרב האב"ד, לשואלו, כיצד ידע את כל זאת, והאם זו רוח הקודש שדיברה מתוך גרונו של הרב?
נעמד הרב ואמר:
"איני נביא ולא בעל רוח הקודש, כשהגעתי לעיר בַּלְטָה חקרתי ודרשתי אחר הסוחר רבי יצחק ושמעתי עליו שהוא אישיות נעלה, מגדל יתום בתוך ביתו וכו', ממש יהודי יקר מאוד. לאחר מכן הלכתי למלמד בתלמוד תורה ושאלתי אותו אם שמע פעם מהילד, איזה דיבור לא טוב על דודו ר' יצחק.
"לא", ענה לי המלמד, "הילד כל הזמן מדבר עליו רק דברים טובים, ושהוא מטפל בו ומעניק לו כמו לאחד מבניו".
המשכתי לשאול שוב את המלמד אם שמע שהילד מדבר על דודו.
ואו אז ענה לי:
"עכשיו אני נזכר, כן כבוד הרב, שמעתי ממנו משהו, אך שיתקתי אותו מיד.
יום אחד הוא בא וסיפר לחבריו שדוד שלו, רבי יצחק, חילל שבת!
מיד השתקתי אותו ואמרתי לו שיפסיק עם הדמיונות, ולא ידבר כך על דודו, שהוא ירא שמים בתכלית", סיים המלמד.
"זהו זה", אמר הרב, "הבנתי מה שקרה".
ניגשתי לילד וחקרתי אותו איך היה בדיוק כל המעשה, בתחילה הוא לא רצה לספר לי בטענה שהמלמד אמר לו שלא ידבר שטויות, אך לאחר שהסברתי לו שאין לו מה לדאוג ואני מבקש ממנו שיספר, פתח פיו ואמר:
בליל שבת הדוור הגיע לבית ועמו מכתב, הדוור שהיה גוי, פתח את המכתב. מיד כשראה הדוד ר' יצחק שיש במכתב שטר מסוים, קם מכסאו, לקח את השטר ושרף אותו בנרות שהודלקו לכבוד שבת, בחושבו שאין אדם מבני הבית שרואה אותו…
סיים הרב ואמר: "עכשיו הבנתם איך ידעתי את הכל? זו לו רוח הקודש אלא מציאות, חקרתי את הדבר ומצאתי".
לאחר מכן פנה הרב אל הסוחר רבי יצחק, והוכיחו על מעשיו הנפשעים:
ראה נא איזה פשע גדול עשית, לא רק שכפרת בממון חברך, אלא גם כפרת בשבת הקדושה! חיללת את השבת בעבור בצע כסף!
ועתה היזהר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה (בראשית כב, יב), השמר לך פן תנסה להתנקם בבן אחותך, שעל ידו נגרם לך לשלם סכום כסף גדול, אלא המשך לחנכו ולגדלו לתורה ולמצוות, ודע לך, שרק בזכותו תזכה למחילה ולכפרת עוון.
הסוחר ר' יצחק קיבל עליו את הדין, והבטיח שימשיך לגדל את הנער היתום כאילו לא קרה דבר.
מורי ורבותי, כמה זהירות צריכים להיזהר מן הגזל, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות פ"ב מ"א), כל דבר שעושה האדם, ידע שהקב"ה מסתכל עליו.
אם אדם לא נזהר ולא עושה לעצמו מחסומים, אפילו יהיה תלמיד חכם, יכול להימצא בכפו חס ושלום חבילות חבילות של גזל.
כל אדם צריך להשים לעצמו רסן וחומה, "אני לא משתמש בממון של אחרים, אלא הכל יהיה בפיקוח ובחשבון אם מותר לי לקחת ולהשתמש בדבר או לא"