מתמודדים בדרך לשלמות

בתקופת הבחרות אנו מתחילים לשים לב למידות וההרגלים הטבועים בנו. כל מידה שאינה רואיה או הרגל שגוי – אנו שואפים למגרו מתוכנו ולהגיע לשלימות אט אט.

בחיי הנישואין, ההתנהגות שלנו נמצאת תחת זכוכית מגדלת. כל מידה או הנהגה מקבלת חשיבות יתירה מכיוון שאנו לא חיים לעצמנו אלא אנו חיים בשיתוף עם בן/בת הזוג.

האדם לא יכול לתקן את מידותיו בשלימות טרם נישואיו. רק לאחר הנישואין מתחילות ההתמודדויות הקשות יותר, היום יומיות, עכשיו אין לאן לברוח! זה לא עוד חבר שהיה איתך בפנימייה, זה לא אדם זר שתפס לך את החניה וזה לא השכן שטפטף טיפות קפה במדרגות.

בחיי הנישואין צריכים להתמודד. זה לא פשוט בכלל – אבל זה משתלם. על ידי כך אנו משתפרים, מזככים את מידותינו ומתקדמים לשלימות.

אדם שאומר לעצמו: "אני חי בשלום עם כולם, איני מסתכסך עם אף אדם" – כל עוד לא התחתן משפט זה אינו תקף.

רק לאחר שמתחתנים, פתאום נוצרת התמודדות תמידית הדורשת שינוי מהשורש. ויתור לחבר יכול להגיע ממקום שאינו טהור כמו שחצנות או רצון להראות ותרן ואציל.

אך בחיי הנישואין לא מנסים להרשים אף אחד, יותר נכון אין את מי להרשים. הכל נמצא בחדרי חדרים, בין בני הזוג, כל החיכוכים, אי ההבנות, הקשיים וההתמודדות הדורשת כל כך הרבה הבלגה ושיפור אמיתי.

בחיי הזוגיות פתאום מבינים עד כמה חשוב המושג "שלום". כאשר שני בני הזוג מוותרים אחד לשני, מתגמשים, מנסים לשנות את הדרוש הם מגיעים לשלמות ונוצר ביניהם שלום

המילה שלום נגזרת משלמות. ככל שנשתנה ונרומם את הקשר בינינו, כך השלום ישכון בתוכנו.

נשתמש בחיי הנישואין כמנוף לתיקון האישיות שלנו ונוכל להגיע אל השלמות המיוחלת.