שלא להחמיץ את המחר
כשאנחנו חיים כל הזמן בתכנון המחר, אנחנו מפסידים גם את העכשיו, ועלולים להחמיץ את המחר.
ילד יפני נמוך וצנום, היה הכבשה השחורה של העיר. ילדי העיר נהנו להציק לו, הם התגרו בו וניצלו את חולשתו כדי להרגיש חזקים יותר.
החליט אותו הילד ללמוד אומנויות לחימה יפניות כדי שיוכל להגן על עצמו. שלא יהיה יותר מטרה לחיצי הלעג של הסביבה. הוא התעניין ובירר ושמע שבהרים גר לו מורה גדול זקן המתמחה בלימוד אומנויות הלחימה.
נפרד מבני משפחתו ויצא לדרך. הוא הלך ברגל כמה ימים וטיפס על ההר בקושי רב ובמאמצים גדולים, ובסופו של דבר לאחר כמה ימים של מסע מפרך הוא הגיע למחנה אימונים של לוחמים מתלמדים, הוא הובל אל המורה.
המורה קיבל את פניו בסבר פנים יפות והסכים לצרף אותו למחנה האימונים. באותם רגעים לא היה אדם מאושר ממנו, הוא ראה את עצמו חוזר לכפר כלוחם דגול ומראה לכולם את כוחו… 'אף אחד לא יעז עוד ללעוג לי או להציק לי', חשב.
הוא קד קידה וביקש רשות לשאול שאלה. הרשות ניתנה והוא שאל: 'כמה זמן ייקח לי לקבל חגורה שחורה?' המורה בחן את גופו, הביט אל תוך עיניו ואמר: 'עשר שנים!'.
התשובה שקיבל אכזבה אותו. לא לזה הוא ציפה. הוא חשב שזה יהיה הרבה יותר מהר. 'ואם אתאמץ יותר מכולם?! אם אתאמן בכל כוחי בהתמדה ובנחישות, כמה זמן זה ייקח אז?!' – 'עשרים שנה' השיבו המורה. – 'ואם אתאמץ עוד יותר? אם אתאמן בימים ובלילות, אני אתאמן גם על חשבון זמני השינה והארוחות. כמה זמן זה ייקח לי?!'- 'שלושים שנה'.
היה ממש מבולבל. 'אני אומר לך שאני מוכן להתאמץ ולעבוד קשה יותר, ואתה אומר לי שזה ייקח יותר זמן. למה?' המורה הביט בו בעיניו החכמות ואמר: 'כשאתה מסתכל בעין אחת על היעד, נשארת לך רק עין אחת להביט בה על המסע'.
הנמשל:
אחים יקרים, מסר זה של המורה, יש בו מסר גם אלינו… היהדות מלמדת אותנו שיש לחיים תכלית ומטרה. אבל המטרה הכי גדולה היא לחיות עכשיו נכון.
אם אתה עסוק כל הזמן בתכנון המחר, במחשבות על העתיד, על מה שתעשה כשתגדל, כשתתבגר, אחרי הלימודים, כשתתחתן, כשתעבוד, כשיהיו לך ילדים, כשתזדקן…. [והרשימה עוד ארוכה…]
אתה לא תצליח לחיות נכון את העכשיו!
ולחיות נכון את העכשיו פירושו של דבר לבדוק בכל רגע נתון שאתה עושה את הדבר הנכון. שאתה מגייס את הלב והשכל, את הכישרונות והרגש וחי עכשיו נכון, חי ממוקד ולא טועה בדרך!