קרוב בודד
ביום מן הימים הלך לעולמו ומת. הרשויות הצליחו לאתר קרוב משפחה שלו וביקשו ממנו להגיע כדי לטפל בחפצים שהשאיר אחריו.
כשהגיע הקרוב למקום כל מה שראה היה בקתה דלה בתוכה שולחן רעוע שרגל אחת שלו חסרה ועליו סיר בישול מפוייח. ליד החלון היה כסא עץ שידע ימים טובים יותר, ומנורת נפט אחת ניצבה על אדן החלון. בפינה אפלה של החדר עמדה מיטת ברזל מיושנת ועליה זרוקים כמה כלי מיטה בלויים וקרועים. אסף הקרוב כמה חפצים קטנים שישמשו לו כמזכרת מן האיש שנפטר, והסתלק מן המקום.
בדרך החוצה פגש חבר של הנפטר רכוב על אתון שנופף אליו בידו "הי אני הייתי חבר של בן משפחתך… אכפת לך אם אני אתכבד בשאר הדברים שנשארו בבקתה אם לך אין צורך בהם ?"
נשף הקרוב בבוז 'וכי מה כבר יש שם לקחת משם…' חשב לעצמו, וענה לחבר "בבקשה קח כל מה שבא לך" הקרוב נתן לחיצה על דוושת הדלק והסתלק מן המקום, ואילו החבר נכנס פנימה אל הבקתה וניגש ישר אל השולחן בעל שלושת הרגליים. הוא הסיט אותו הצידה והרים את אחת המרצפות עליהן הוא עמד, דחף ידו פנימה אל הבור שכוסה על ידי המרצפת ושלף משם אוצרות לרוב: שטרות כסף, מטבעות זהב, אבנים יקרות ואת כל מה שהזקן המתבודד אסף במשך למעלה מחמישים שנה. היה שם הון מספיק כדי לבנות בזה ארמון!
אותו האדם המתבודד שנפטר, לא העביר את סודותיו לאף אדם, מלבד חברו, שהוא היחיד בעולם שידע את סודו ואת ערכו האמיתי. אסף החבר את כל האוצר אל תיקו וכשהוא מביט מבעד לחלון בעננת האבק שהשאירה מכוניתו של הקרוב המשפחה שהסתלק בזלזול מן המקום… קרא אחריו בליבו: 'היית צריך להשתדל להכיר אותו טוב יותר!'…
הנמשל:
אחים יקרים, כמה חשוב להכיר את הקרובים אלינו יותר לעומק מאשר חיצוני. הרבה פעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האדם הקרוב אלינו, או שפעמים מזלזלים בו, מבלי לדעת מה ערכו האמיתי. כדאי תמיד לחשוב היטב לפני כל פעולה שלנו שבסוף לא יגיע הזמן שנטמער על הפעולה….