משל לחיים – מאזן פנימי

מאזן פנימי

'אתה מוזמן למשפט ביום חמישי הקרוב!'  ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו. הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות. הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט.

אבל האופה ידע. האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה. יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800. האופה היה נזעם. 'מרמים אותי' הוא אמר לאשתו בכעס, 'אני לא אשתוק על זה'.

הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. 'חייבים להעמיד אותו לדין!' אמר החלבן. 'אנשים סומכים עליו'.

עוד באותו היום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן. החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה.

'אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?' פתח השופט את הדיון. – 'לא, כבודו!' אמר החלבן, 'אין לי משקל'. – 'אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?' – 'האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!' הרעים השופט בקולו.

'חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות דבר כזה. פשוט מאוד, בניתי לעצמי מן משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני.'

השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך: 'בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק.'

השופט חזר על דבריו של החלבן: 'אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך'. –  'בדיוק, כבודו', אמר החלבן, ופני האופה חפו.

הנמשל:

אחים יקרים, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים. אחרי הכל, ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו נותנים…