חיים ומדון ביד הלשון
היו פעם מלך באחת מארצות המזרח שחפץ לבחון את תבונתו של מלך יריב בארץ שכנה, הוא שלח אל המלך במתנה שלושה פסלוני זהב שלוש דמויות בעלות אותו מראה ואותו משקל, ושלושתן היו נראות זהות לחלוטין.
הוא ביקש מיריבו לבחור איזו מן השלוש היא בעלת ערך רב יותר.
המלך שקיבל את המתנה בחן אותה בעיון,אך לא הצליח לגלות כל הבדל אשר יעזור לו להעריך את הדמות השווה ביותר. מאחר ולא רצה להצטייר כטיפש כינס מיד את כל יועציו ואנשי חצרו והעמיד בפניהם את הדמויות, כדי שיוכלו לבחון את ההבדלים. וכשראה שגם ביועציו אין מהם שמבחין, החליט להעמיד "משאל עם" בפני כל האומה, אולי ימצא אחד מפשוטי העם אשר יוכל לעמוד על ההבדלים.
רגע לפני שהרימו כולם ידיים והתכוונו להודיע למלך השכן כי שלושת הדמויות זהות ואין אחת מהן בעלת ערך רב יותר משל האחרות, קפץ מן הקהל בחור צעיר שביקש לנסות את כוחו. הוא אחז את שלושת הדמויות בידיו, גלגל אותן מצד לצד והרהר ארוכות. לאחר בדיקה מדוקדקת גילה כי לשלושת הדמויות יש חור זעיר באוזן.
הוא החדיר פנימה חוט תיל דקיק וגילה כי בדמות הראשונה החוט יצא דרך חור זעיר בפה בדמות השניה החוט יצא מהאוזן הנגדית ואילו בדמות השלישית לא היה כל חור נוסף בגוף, שדרכו יוכל חוט התיל לצאת. נמצא שמלבד החור באוזן, היתה הדמות השלישית אטומה לגמרי.
פנה הנער אל המלך ואמר לו "הוד מעלתך נראה לי כי פתרון החידה הזאת מונח לפנינו כספר הפתוח ואנו רק צריכים לקרא בו. אתה מבין, בדיוק כפי שכל אדם שונה מחברו, כך גם דמויות אלו שונות אחת מהשניה:
הדמות בעלת החור באוזן ובפה – דומה לאנשים אשר שומעים משהו באוזניהם ומיד רצים לספר אותו לכל העולם.
הדמות השניה עם חורים בשתי האוזניים – היא דומה לאנשים השומעים דבר מה, מכניסים אותו מאוזן אחת ומיד מוציאים אותו מהאוזן השנייה. שום דבר לא שוקע אצלם פנימה.
ואילו הדמות השלישית עם חור באוזן בלבד – היא דומה לאנשים השומעים משהו ומפנימים אותו, שומרים את השמועה אצלם ונותנים לו לחלחל אל תוך ליבם ולהניע אותו.
עכשיו נשאלת השאלה איזה סוג אדם אתה מעריך ביותר? האם את אלו שאינם יכולים לשמור דבר לעצמם? או שמא את אלו שלא מחשיבים את מה שהם שומעים יותר מאשר את הרוח החולפת ליד אוזניהם? או את אלו הלוקחים את דבריך הישר לתוך ליבם ושם הם נשארים? …
כמובן שהמלך בחר בדמות השלישית כדמות המוערכת יותר מן האחרות, ושלח בשמחה את פתרון החידה למלך השכן.
הנמשל:
אחים יקרים, ברא הבורא יתברך את האדם עם יתרון על כל הנבראים, והוא הנשמה הנתונה בו. ולאדם יש אוזניים לשמוע ופה לדבר, ובינה חכמה ודעת, לשקול במאזני השכל עפ"י התורה הקדושה, את המעשה הנכון לעשותו.
האדם הנעלה צריך לשמור על פיו, ולשקול כל דיבור ודיבור לפני שהוא מוציאו מפיו, וגם את אשר הוא שמע לשקול מה מתוכם הוא צריך להרחיק מעליו ומה עליו להפנים לתוכו. ולתרגם את הכל לתועלת, ולא חלילה להזיק ולפגוע באחרים, שהרי "חיים ומדון ביד הלשון, אותה נצור ונפשך שמור…".