הסנדל השני
לאדם יש תכונה שגורמת לו לרמות את עצמו ואת סביבתו. לאמיתו של דבר – הוא פועל פעמים רבות ממניעים אנוכיים ומתוך תאוות כבוד, אבל הוא מצליח לשכנע את עצמו וגם את האחרים שהוא פועל 'לשם שמים ולטובת הכלל'…
כל מי שנוסע ברכבת הודית יודע עד כמה הן עמוסות.
יום אחד איבד נוסע שישב על גג הקרון את אחד מסנדליו. הסנדל נפל מרגלו ונחת לצד המסילה. האיש חלץ במהירות את הסנדל מרגלו השניה והשליך גם אותו מטה אל המסילה, בטרם תחלוף הרכבת.
נוסע שישב לידו התפלא ושאל אותו על מעשיו –
האיש בעל הסנדל אמר "ממילה אין לי מה לעשות עם סנדל אחד בלבד", "לי הוא כבר לא יביא כל תועלת, אבל לפחות אם יהיה אדם שימצא את את הסנדל הראשון שנפל מרגלי – הוא יוכל למצוא גם את הסנדל השני וכך עדיף, שלפחות משהו יוכל ליהנות מהם"…
הנמשל:
אחים יקרים, צריך לזכור לא ליראות רק את עצמנו אלא לחשוב גם על האחר. רק אם האדם יעמיק בעצמו ויתבונן היטב, הוא יגלה עד כמה הוא נגוע ואינטרסנטי, ועד כמה כל מה שמניע אותו זה כבוד מדומה.
אחת המשימות המוטלות עלינו היא לתקן את המידה הזו, להיות ישרים עם עצמנו ולא לחיות בשקר, ועל כך אנו מתפללים:
'וטהר ליבנו לעבדך באמת'.