במקום חיטה צמח דוחן
איכר עצל קנה לעצמו עבד, שרגיל היה לחיים של חריצות ועמל. אותו עבד גילה לראשונה בחייו אדם, שהזריזות היא אצלו קללה, ואז החליט לקחת את אדונו החדש כפרויקט.
בשעה השלישית של הלילה הראשון התעורר לתפילה, ואדונו עדין שוכב על מיטתו. ניגש אליו ואמר: 'קום אדוני, קום, אם רצונך לזכות בחיי נצח, אם רוצה אתה לראות את אור גן העדן קום! קום והתפלל'.
'תן לישון! רחום הוא האל ויסלח לי על עייפותי', ענה לו אדונו.
ובבוקר לא התייאש, שוב ניגש אל אדונו, ואמר: 'בוקר טוב אדוני, האדם והבהמה גם יחד עמלים בחוץ בחריצות ועובדים בעולמו של הבורא, אל תכעיס את בוראך!'. אבל האיכר בשלו: 'עדיין לא התאוששתי, הפרת את שנתי כל הלילה ושמורות עיני מסרבות להיפתח, עוד מעט אקום. עייף אני, מותש ומטושטש, בוודאי לא יקפיד עמי אם אחסיר תפילה…'
רק לאחר שעה ארוכה נחלץ האדון ממיטתו, אך גם אז לא מיהר לצאת אל השדה וביקש להטיל על את העבודה במקומו על אחרים…
הוא נתן לעבד שני שוורים ומחרשה, צירף את כל הדרוש למלאכה, והורה לו לקחת גם סל מלא זירעוני חיטה. 'צא אל השדה, והחל בחרישה. הקפד לכוון את השוורים וודא שהתלמים ישרים כסרגל'. השיב העבד: 'איך אדע אבל את גבולות השדה, מי יכוון אותי אם אתה לא מצטרף אליי?' – 'אל תדאג, האיכרים שמסביב לא ייתנו לך לטעות, הם כבר בטח שם… כולם… בעיצומה של העבודה… ואני, כבר אגיע אחר כך… אבל אתה, גם אם אתעכב ומשום מה לא אגיע לשדה, אל תתעכב וזרע את החיטים שנתתי לך. אבוי אם תחזור הביתה לפני שסיימת את המלאכה!'
בדרכו עבר סמוך לאסם התבואה של איכר שהיה ידיד המשפחה, העביר איתו שעה קלה של שיחת נימוסים נעימה ואחר כך ביקש את עזרתו במזימה אותה רקח לאדונו. הוא יצא משם עם שק זירעוני דוחן תחת שק החיטה. הוא עבד בחריצות, סיקל וניכש, עדר וחרש, זרע והיפך. ואדונו – כמובן שלא בא… הוא התעצל לצאת אל השדה…
העבד עשה את מלאכתו, ובסיום, שב לבית אדוניו עייף, אך גם מרוצה…
ימי החורף חלפו, אדונו גילה כי מציאה כשרה מצא כשרכש לו עבד חרוץ וחכם, וכשהגיע עת הקציר ביקש מעבדו החרוץ לצאת וללוותו אל השדה: 'נצא ונקצור ברינה את שזרענו', אמר ואימץ לעצמו מלאכה שלא נקף למענה אצבע קטנה.
'תסתכל, נראה לי שהגבעולים הירוקים הללו אינם דומים לגבעולי חיטה!' – 'נכון!' השיב העבד, 'אתה צודק אדוני, אין זו חיטה, האדמה הצמיחה דוחן'. – 'דוחן?! ?! ?! מדוע לא צמחה כאן חיטה?! ?! ?!' ,
'אדוני', ענה העבד, 'שדה שזרעו בה דוחן לעולם לא תצמיח חיטה!'
'אבל איך דוחן?' נזעק האדון, 'הרי אני נתתי לך חיטה. מדוע זרעת דוחן?!' 'בבקשה אל יכעס כבודו, האלוקים בשמים רחום הוא וחנון, סולח ומוחל לבני אדם על שגיאותיהם. בוודאי יסכים ויחליף לנו את הדוחן שצמח בשדה בחיטה'.
'ארור שכמותך!' זעק האדון, 'אין ספק שהאלוקים מוחל וסולח, אך אל יצפה מי שזרע דוחן, לקצור חיטה!' השיב בענווה…
אמר העבד, 'את הדבר הזה רציתי ללמדך'…
הנמשל:
אחים יקרים, מי שבמקום לזרוע זרעי אמונה מסתובב על מיטתו ונוחר אל יצפה להגביה עוּף ולהתעלות למקום שאינו שלו…