אין קיצורי דרך
מה שאדם משקיע זה מה שבסוף נישאר. אין קיצורי דרך.
היצירתיות של שתי קבוצות אומנים הועמדה למבחן כדי לבדוק מי מוכשר יותר. קראו את הסיפור והחליטו בעצמכם…
בחצרו של המושל פרצה מחלוקת בין שתי קבוצות אומנים, יוונים וסינים. כל צד טען שאמנותו היא היפה ביותר. הסינים טענו שהיכולת המקצועית שלהם גדולה, ואילו היוונים טענו שכישרונם גדול יותר. כדי ליישב את המחלוקת, החליט המושל לקיים ביניהם תחרות. הוא ציווה על בנאי הארמון לבנות שתי בתים זהים, סמוכים זה לזה, והטיל על כל אחת מהקבוצות את מלאכת הצביעה, בית לכל קבוצה.
הסינים ביקשו מהמושל מאה פחי צבע, והוא פתח את מחסני הארמון והעניק להם את מבוקשם. היוונים, לעומת זאת, הודיעו למושל כי הם אינם זקוקים לשום צבעים.
כאשר הסינים סיימו את עבודתם, הם פצחו בשירה ובריקודים בחצר הארמון, והזמינו את המושל לבוא ולחזות בפאר יצירתם. המושל נפעם מיופי הצבעים, הם באמת עשו עבודה מושלמת!
היוונים לעומתם, לא השתמשו בשום חומרי צביעה, הם הסתפקו בלנקות את קירות הבית מבפנים ומבחוץ וגרמו להם להבריק ולזהור מניקיון, עד שהיו חלקים ובוהקים כמו מראה.
המושל עמד נדהם מול הבית של היוונים: כל הצבעים המרהיבים של הבית הסיני שממול, השתקפו בקירות הבית היווני בקשת זוהרת ואין סופית של גוונים וצללים, והמראה היה מופלא.
אחר כך ביקשו הקבוצות שכר על עבודתם. שילם המלך לסינים סכום של 10 דינרי זהב והניח אותו ליד הבית. וליוונים… לא שילם כלום…
שאלו אותו היוונים 'היכן כספינו?' ענה להם המושל 'תסתכלו על הבית תיראו שמונח שם כסף… גשו לקבלו…'
הנמשל:
אחים יקרים, בחיים נמדד האדם לפי כושר ההשקעה שהוא משקיע בדבר. לפי ערך ההשקעה כך מקבל את התגמול.
וגם ברוחניות כן הוא. אין קיצורי דרך. לפי העמל שהאדם עומל על המצווה, לפי מסירות הנפש שהוא משקיע בדבר, לפי רוב הטירחה, כך הקב"ה משלם לו שכר. וכבר אמרו רבותינו "לפום צערא אגרא". אי אפשר להסתמך על העמל של השני, ולחשוב שהוא יעמול ואנו נקבל את השכר בלי לעשות דבר, אלא על כל אדם מוטל לעמול לצורך הכנת העולם הבא, בשבילו…