משל לחיים – אבל בחוזה כתוב…

משל לחיים – אבל בחוזה כתוב…

משה הושיט  את המפתח. 'כפי שהודעתי לך, אני עוזב היום את הדירה'…

'ועשית כל מה שהתחייבת?' שאל בעל הבית. 'צבעת מחדש את הדירה?'

'בוודאי' השיב, 'הזמנתי צבָּע מקצועי והוא צבע את הדירה'.

'מתי הבנאדם צבע את הדירה?'. –  'הוא סיים את העבודה שלשום', השיב משה, כשהוא מנסה להבין מה בעל הבית זומם הפעם.

בעל הבית נכנס לחדר הפנימי של ביתו, וחזר כשהוא אוחז בידו את חוזה השכירות 'אני רוצה שתקרא בקול את סעיף 5 בחוזה שחתמנו'…

'על השוכר לצבוע את דירתו ביום עזיבתו את הדירה'… 'אני לא מבין, מה הבעיה?'

בעל הבית המשיך לחייך ואמר: 'כנראה שלא הבנת, אז אני אקרא שוב: 'על השוכר לצבוע את דירתו", וכאן קולו של בעל הבית התרומם: "ביום עזיבתו".

לא קיימת את החוזה, צבעת את הדירה לפני הזמן'.  –  'אבל הדירה נצבעה שלשום, ומאז לא התגוררו בה…'

'אני מתפלא עליך, משה', אמר בעל הבית. 'אדם צריך לקיים את ההתחייבויות שלו ולעמוד בדבריו…'

'אז מה אתה רוצה שאעשה?' שאל בייאוש. –  'הדרך היחידה היא לצבוע שוב את הדירה', אמר בעל הבית באטימות לב.

'למה אתה עושה לי את זה?' שאל משה, אך בעל הבית לא השיב, ורק חזר והצביע על סעיף 5 בחוזה…

משה הלך להתייעץ  והוברר לו, על פי החוזה היבש טענתו צודקת ושהוא חייב לצבוע את הדירה ביום שהוא עוזב אותה. מצד שני, חשב משה, אסור לתת לבעל הבית המרושע את מבוקשו…

לאחר זמן מה עלה במוחו רעיון מבריק. כמה שעות לאחר מכן הגיע משה שוב לביתו של בעל הבית. הוא מסר לו את המפתחות בחיוך רחב, והודיע לו שעשה כדבריו וצבע שוב את הדירה. 'בבקשה', אמר  לבעל הבית, 'הבה ונלך לראות את הדירה'…

כאשר הם פתחו את דלת הדירה השכורה, נרתע בעל הבית לאחור בבהלה. הבית כולו, כולל הקירות והתקרה, היו צבועים בצבע… שחור. הוא ניסה לפתוח את פיו ולומר משהו, אבל באותו זמן הגיש לו משה את החוזה, ואמר בנימת ניצחון 'אני מפנה אותך לסעיף 5, כתוב בפירוש שהשוכר חייב לצבוע את הדירה ביום עזיבתו, אבל לא כתוב באיזה צבע… חשבתי שצבע שחור יכול להיות מתאים מאוד…'

הנמשל:

אחים יקרים, אנחנו לא דנים כאן מבחינה הלכתית מי הוא הצודק בכל הסיפור.

אבל … לא פעם בחיינו אנו מתעקשים על דברים שאינם הכרחיים ולא עקרוניים.

לפעמים אנחנו אפילו עושים משהו 'בשביל הפרינציפ' ולא מוכנים להתגמש בעצמנו לקראת האחרים. חשוב שנדע כי מהתעקשות כזו לא יוצא שום דבר טוב. במוקדם או במאוחר, נמצא את עצמנו מפסידים ומצטערים על ההתעקשות המיותרת…