יב. ישנם אנשים שנוהגים לטבול במקוה טהרה לפני תפילת שחרית, ומנהג טוב ויפה הוא, ויש בטבילה זו מעלות רבות ונשגבות [ובפרט לבעלי תשובה שרצונם להיכנס מהטומאה לקדושה].16
אולם יש להיזהר שלא לבטל תפילה בציבור בגלל הטבילה, וכל שכן שיש להיזהר שלא להפסיד קריאת שמע ותפילה בזמנה בגלל טבילה במקוה [וגם לא לאחר בגלל כך לסדרי הלימודים בכולל].
וישנם כאלה שנכנסים מאוחר לבית הכנסת עם מגבת על כתפם, וגֵאִים הם בכך שטבלו לפני הטבילה, ואינם מתביישים מכך שהפסידו חלק ניכר מהתפילה, וצריך להעיר להם שמלבד שמראים זילזול בתפילה, בנוסף לכך גורמים הם לחילול ה', וגורמים לאחרים שילמדו מהם לאחר לתפילה.17
מעלת הטבילה במקוה
16. כתב רבינו קלונימוס עפשטיין [תלמידם של רבינו אלימלך מליזנסק והחוזה מלובלין] בספר מאור ושמש (פרשת אמור), שאי אפשר לו לאדם שישיג תכלית יראת ה', אלא אם נזהר בטבילת עזרא. וכן אי אפשר שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע, כי אם שיהיה נזהר בטבילת עזרא. ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו, אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות. ובנוסף לכך בלתי אפשר ללמד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ה', אם אינו נזהר בטבילה זו. ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור, יוכל לבוא חלילה על ידי זה לידי אפיקורסות. והכת "שבתי צבי" ימח שמם שהיו אז בימים ההם, נעשו אפיקורסים משום שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף. ע"כ דב"ק.
וראה בספר אמרי דוד (או"ח סימן פח) שכתב, שמה שכתב השלחן ערוך (או"ח סימן פח) שפשט המנהג לקרוא קריאת שמע ולהתפלל וללמוד בלא טבילה ובלא רחיצה, בזמננו במדינתנו נוהגים להיפך, שכל הקדושים והלומדים מקפידים מאוד לטבול, והרי מסיק הטור שם דתלוי במנהג, ואין להשגיח במנהג בורים והדיוטים, וגם בימי קדם הרי כתבו הטור והרי"ף בשם רב האי גאון, דלתפילה צריך לטבול, והכוזרי (מאמר ב) הפליג בצורך טבילה זו. ע"ש.
וכתב מוהר"ן מברסלב בספר לקוטי עצות (ערך מקוה), שטבילת מקוה מושיע מכל הצרות, ומטהר מכל הטומאות ומכל החטאים, כי מקוה ממשיך דעת וחסד עליון מאוד.
ובספר המידות (ערך המתקת דינים) כתב, שעל ידי ישיבה במקוה תחת המים עד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה, נמתק הדין מעל האדם, ורמז לדבר "הושיעני אלה ים כי באו מים עד נפש", פירוש, הושיעני אלהים ותמתיק את הדין, כי באו מים שהם מי המקוה עד נפש – עד כלות הרוח והנשימה ולא עד בכלל.
עוד כתב שם (ערך יראה), שעל ידי טבילה במקוה, בא האדם לידי יראת שמים, ורמז לדבר "נותן באוצרות תהומות ייראו מה' כל הארץ", ופירש רש"י, באוצרות תהומות תחת הארץ, שעל ידי המקוה שהוא תחת הארץ, ייראו מה' כל הארץ, כלומר יזכו ליראה.
ובספר בני יעקב (ח"ב עמוד רצד) הביא דברי השל"ה הקדוש בענין טבילה במקוה, וזה לשונו: הנה סגולת הטבילה היא להחזיר הנשמה למקומה, כי מי שהוא טמא, אין לו נשמה. ובפרט מי שפגם בברית קודש נשמתו מסתלקת ממנו, ואף אם ישוב בתשובה, אין הנשמה חוזרת אליו עד שיטבול במקוה כשרה. וכל אדם צריך טבילה בכל ערב שבת, כדי לפשוט לבוש רוח חול וללבוש קדושת שבת, כמבואר בזוהר (ויקהל).
עוד כתב השל"ה, שמצא בספר "כנפי יונה" סוד הטבילה בערב שבת דווקא אחר חצות, והטובל לשם תשובה באיזה יום מן הימים, יטבול 210 טבילות, וכל המרבה בטבילות הרי זה משובח, שבכל טבילה שאדם טובל את עצמו, ממשיך עליו קדושה ביותר הן בחול הן בשבת, ואדם מקדש עצמו למטה מקדשים אותו מלמעלה יותר ויותר.
והן עתה ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (חלק א עמוד ט) שכתב, שאף שמרן שליט"א בספר ילקוט יוסף חלק א (עמוד קלו) כתב, שחסידים ואנשי מעשה מחמירים על עצמם ונוהגים לטבול במקוה קודם התפילה, ומבואר מזה דסבירא ליה שהטבילה בזמן הזה היא רק מצד חומרא וחסידות.
מכל מקום שמעתי מפי הרב אליהו סויסה שליט"א, שבהיותו מכהן כשר הפנים, היה מרן הראשון לציון שליט"א, מפציר בו שימצא דרך לבנות לו מקוה ליד ביתו החדש שבשכונת הר נוף, אולם מבחינה טכנית לא היה אפשר לבצע זאת.
וכידוע דרכו של ראש ישיבת פורת יוסף הג"ר משה צדקה שליט"א, לייעץ לכל אותם הסובלים מבעיות של טרדת המחשבות והבלבולים, שיקפידו על טבילת המקוה. וזכה לכוון בזה לדעת הגאון רבינו חיים בן עטר זצ"ל בספר ראשון לציון (משלי) על הפסוק "בני אם תקח אֲמָרָי": כאשר יחשוב האדם מחשבות רעות אשר לא תעשינה, צריך לטבול במים להעביר המחשבה העולה על רוחו.
וגם הגאון יעב"ץ בספר מגדל עוז (פרק ט) כתב, שהטבילה במקוה מטהרת את הלב. "לב טהור ברא לי אלהים" ראשי תיבות "טבל", וממנה נמשך טוהר המחשבה במח.
ובשו"ת ערוגת הבושם (סימן שי) כתב, שהתנאים והאמוראים הקדושים היו בכל עת ובכל רגע דבוקים בקדושתו יתברך, ולא היו צריכים הכנה לתפילה. אבל אנו בני אדם מגושמים, דבוקים בתאות עולם הזה, ודאי כל כמה שעושים הכנה קודם התפילה בדברים הגורמים טהרת המחשבה, הדבר מעולה וטוב. ומבואר בכל ספרי המוסר כמה גדולה מעלת המקוה לטהר המחשבה. ע"ש.
וראה גם בשו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ו סימן יא) שכתב בענין טבילת בעלי קרי, שאפילו בזמנינו זה, המחמיר תבוא עליו ברכה, וכדאמרינן בברכות (דף כ"ב) אמר רבי ינאי, שמעתי שמקילים בה ושמעתי שמחמירים בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכים לו ימיו ושנותיו. ע"כ. ולכן טוב ונכון להקפיד על כך. וראה בספר טהרת התורה (חלק ג מאמר ב והלאה).
לטבול אף שלא נטמא
ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב סימן ר) כתב לבאר יסוד שיטת הגאון מוילנא זצ"ל בטבילה לגברים, שמצד אחד החמיר מאוד בטבילה לבעל קרי או מי ששימש מיטתו, שצריך לטבול ולא להתפלל לפני שטבל, ואף שאסר לטבול בשבת, ציוה שיטבול מיד במוצאי שבת, ולא להמתין עד הבוקר.
אבל מאידך גיסא, מה שנהגו בזמן האחרון, שגם מי שטהור טובל כל יום אף שלא נטמא, הוא לא ראה בזה תועלת, אלא רק ראוי לנצל זמן זה ללימוד תורה, שמלבן כאש ואין טהרה כמותו.
ובספרו של רבינו שמואל מלצן זצ"ל, שהיה בקי נפלא במנהגי הגר"א, מציין, שהטובלים אף כשהם טהורים, נראה שאין בזה אפילו מידת חסידות, וראיה לזה, שבמסכת שבת (קכז:) הובא מעשה בחסיד אחד שירד וטבל, ושאל את תלמידיו האם חשדו בו שנכשל בעבירה ולכן טבל? ואמרו לו שלא חשדוהו.
וקשה למה עלה על דעתו שיחשדוהו שנכשל בעבירה, והלוא אפשר שטבל אף אם הוא טהור. אלא על כורחך מוכח מזה שאין בכך שום חסידות, והמקור לטבילה בכל יום ויום רפיא, ולא שמענו שנוהגים כן פשוטי עם או תלמידי חכמים עד זמן האחרון.
אומנם הן אמת שיש אומרים שראוי לטהר עצמו יום יום בבוקר כבעל תשובה שצריך טבילה, ואשרי חלקו אם בזאת זוכה יום יום לטהרה כצדיקי עולם, וישראל קדושים הם ולא נחטט במנהגיהם שבודאי יש לזה לדעתם תועלת. אבל מכל מקום לדעת הגר"א זצ"ל נראה כמו שנתבאר לעיל, ולא נהגו בזמנו רוב תלמידיו לטבול כשהם טהורים. ע"ש.
וראה בספר עלי שיח (עמוד יא) שכתב בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שמספיק לטבול במקוה פעם אחת בימות החול, ואדרבה מי שטובל פעמיים הרי זה מגונה, ובערב שבת קודש יטבול ד' פעמים לפי דעת רבינו האר"י ז"ל. ועיין בספר יסוד ושורש העבודה (חלק א עמוד שפג).
טבילה לאחר שבעת ימי אבלות
ובשו"ת שמש ומגן (חלק ד עמוד עה), אודות מה שנהגו יהודי מרוקו, שאחר שבעת ימי אבילות וההליכה לבית העלמין, טובלים במקוה טהרה. אין מנהג זה קיים במרוקו, ולא היה ולא נברא, אלא מתרחצים בבית ותו לא, ואפשר להגיד להם שאין צריך לעשות כן, ושאין מנהג כזה כלל, ואם בכל זאת רוצים ללכת למקוה, יש להניח להם, כי אין יוצא מזה כלום, וכל יום יכול ללכת למקוה. ע"כ.
לעלות שליח ציבור שלא טבל
ובענין עליית שליח ציבור למי ששימש מטתו או ראה קרי ולא טבל, כתב הטור (או"ח סימן פח) בשם בעל הלכות גדולות, שעכשיו נוהגים העולם, שבעל קרי קורא בתורה בקריאת שמע ותפילה, ויורד לפני התיבה לפני הטבילה. ונראה שכיון שתלוי הדבר במנהג, הולכים בכל מקום אחרי המנהג שנהגו בו, והאידנא לא נהוג בטבילה ולא ברחיצה לא לדברי תורה וקריאת שמע, ולא לתפילה. ע"כ.
ומבואר שאין חובה לשליח ציבור לטבול. ומכל מקום כתב רבי יעקב ממרויש [שהיה מבעלי התוספות] בשו"ת מן השמים (סימן ה): שמענו מאחורי הפרגוד שלטהר כל ישראל יחד אי אפשר, אך אם יטהרו שליחי צבור בכל מקום, ימהרו את ביאת הגואל. ע"כ. וראה בספר כף החיים לרבינו חיים פלאג'י (פרק כח אות לא). ולכן טוב ונכון להקפיד על כך היכא דאפשר.
האם לחייב את המועצה לפתוח מקוה לגברים
ואנכי טרם אכלה לדבר, ראיתי לנכון להביא כאן מה שכתב הגאון רבי יהודה אונטרמאן בשו"ת שבט מיהודה (חלק ב סימן כה), בתשובה לאדם אחד שתבע את המועצה לבג"ץ בגלל שאינם פותחים מקוה מיוחד לגברים בעירו, וכתב לו הרב בזו הלשון:
אין כל מצוה לגבר לטבול יום יום במקוה, גם המדקדקים במצוה קלה כבחמורה לא נוהגים טבילה יומית, אלא טובלים בזמן הצורך כשיצאה טומאה מגופם כידוע. גם במקרה כזה אין החיוב לטבול דוקא במקוה כשרה שמחויבים לדקדק בזה בטבילת נשים, אלא די גם במקוה של מים שאובים [כמפורש במשנה דמקואות (פרק ח מ"א)] כגון ברכת שחיה וכדומה. וגם זה רק ממידת חסידות ולא חיוב גמור. ולכן אין יסוד לתבוע מהמועצה הדתית לפתוח את המקוה בבוקר לגברים.
אכן שמעתי שבכמה מקומות שהנשים ההולכות לטבול, מקפידות מאוד שלא יכנס גבר לאותם מים שבמקוה לפני שהן טבלו, ואם היה שם גבר, הן דורשות שיחליפו את כל המים, מפני זה מקפידים בכמה מקומות שיהיה מקוה מיוחדת לגברים.
ועל כל פנים אין כל מקום לתבועה את המועצה על כך, שאין זה חובתם לפתוח מקוה מיוחד לגברים, וגם כאמור אין מצוה לטבול יום יום, וכשיש צורך לטבול, אין צריך דווקא מקוה הכשרה לנשים אלא יטבלו בבריכה, ולכן טוב לבטל את הבג"ץ. ע"כ.
טבילה במי הדעת
כאן המקום לעורר, שהן אמת שישנה מעלה גדולה בטבילה במקוה, מכל מקום כתב מורינו הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א בספרו יקרא דחיי (עמוד 97), שיש להזכיר שזוהי רק חומרא בעלמא ולא חובה מדאורייתא או מדרבנן, ודלא כאותם אשר בכל הבל שנותם נותנים דעתם רק על המקוה ותיקוניו, ובקיאים במספר הטבילות, ולמה מועילה כל טבילה ביושר ובעיגול, כאשר בהלכות בורר והרחקות שהם חיוב מן הדין אין להם יד ושם. וצריכים לדעת, שאין טבילה גדולה מעולה ומועילה, כהטובל ב"מי הדעת" כלשון הרמב"ם בהלכות מקואות (פרק יא ה' יב), דהיינו לימוד התורה ותיקון המידות. ע"ש.
וכן תחזה בספר ילקוט יוסף (תשס"ד סימן נג עמוד שד), שבן תורה השוקד על תלמודו בהתמדה, אינו צריך להתבטל מלימודו כדי לטבול בכל יום, אלא יוסיף בלימודו, והתורה מטהרתו. וידוע פתגם הרבי מקוצק, שהעולם אינו יודע כי דף גמרא גם כן מטהר כמו מקוה, ובפרט שבזמן הזה אין הטבילה במקוה חיוב מן הדין, אלא חשיבות גדולה, ולכן הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסידה.
ומה שאמר הנביא ירמיה: "מקוה ישראל השם" ודרשו חז"ל: מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל, היינו דוקא בזמנם כשהיתה טומאה וטהרה, אבל לא בימינו אנו. ע"כ.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ סימן כב) כתב, שסיפר לו הגר"י וועלץ זצ"ל איך שהתלוננו לפני גאון אחד על גדול פלוני שלא הולך למקוה, וענה להם על כך, שהגדול ההוא הוא בבחינה של "ביה אנא רחיץ", שהוא בעצמו בתורתו ועבודתו את ה' מהוה מרחץ לעצמו, ולא עוד אלא שגם אחרים טובלים בו בקדושתו ובטהרתו ובאור תורתו שמפיץ על כל סביבתו. ע"ש.
17. כתב מרן השולחן ערוך (או"ח סימן פח): כל הטמאים קוראים בתורה וקוראים קריאת שמע ומתפללים, חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים, ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפילה עד שיטבול, כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. ואחר כך בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפילה, בלא טבילה ובלא רחיצה של תשעה קבין, וכן פשט המנהג.
ובבית יוסף שם הביא הביא דברי הטור (סימן רמ"א) שכתב, שיש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם וטובלים לקירויין להתפלל, וחומרא יתירא היא זו, שאף להרי"ף שכתב שיש מצריכים טבילה לתפילה, לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין, ואני כתבתי למעלה שאין צריך לא טבילה ולא רחיצה, והמחמיר תבא עליו ברכה. עכ"ל.
ומבואר שכיום ביטלו את טבילת עזרא לבעלי קרי, ולכן אין חובה לטבול במקוה טהרה לפני התפילה, וממילא יש לומר שגם אין לבטל תפילה בציבור בגלל טבילה של רשות. וכן תחזה לרבינו המשנה ברורה (ס"ק ב) שכתב, שמי שירצה לנהוג ולטבול, תבוא עליו הברכה. ודוקא אם על ידי זה לא יעבור זמן קריאת שמע ותפילה. ואפשר דאפילו אם על ידי זה יתבטל מתפילה בציבור, גם כן אין נכון להחמיר בזה. עכ"ל.
וכן תחזה בספר ערוך השלחן (שם סעיף ב) שכתב, שהמהדרים ששומרים לטבול לקרי, יכולים להחמיר בטבילה זו, ואין זה נחשב כעובר על תקנת חכמים שציוו לבטלה, דבאמת לא החכמים גזרו לבטלה, שהעם מעצמם נהגו כן, והחכמים הסכימו לזה משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה, לפיכך גם עתה יכולים להחמיר בטבילה זו, ובלבד שלא יעבור בשביל זה זמן קריאת שמע או תפילה בציבור. והרמב"ם העיד על עצמו שמימיו לא ביטל טבילה זו. ע"כ.
והרה"ג ר' יעקב שכנזי שליט"א בספרו בני יעקב חלק ב (עמוד רצז), כתב גם כן להזהיר שלא יעבור זמן קריאת שמע ותפילה בגלל הטבילה, והגאון רבי יוסף עדס זצ"ל היה אומר, שאלו המפסידים זמן תפילה בשביל הטבילה, צריכים לתת על לבם שלא כתוב שומע "טבילה", אלא שומע "תפילה". וכן צריך זהירות שלא יטבול על חשבון סדרי הכולל, וגם שלא יתעכב יותר מידי בטבילה ובמקוה מחשש ביטול תורה. ע"כ. ועיין בשו"ת תפילה למשה חלק ד (סימן ו).
האם מי שרגיל לטבול נחשב לו כנדר ויבטל תפילה בציבור
ורואה אנכי לגאון רבי יצחק זילברשטין בספרו חשוקי חמד (ברכות עמוד קלח), שעמד גם כן בענין אדם שקיבל על עצמו לטבול טבילת עזרא, ואירע לו מקרה שאם יטבול, יפסיד בגלל כך תפילה בציבור, כיצד ינהג.
והביא את דברי המשנה ברורה הנ"ל שאין להחמיר בדבר שיביא אותו לידי קולא. והקשה על זה, דצריך ביאור מהו מקום הספק, והרי ברור שיש להתפלל בציבור שהוא חיוב גמור לעומת טבילת עזרא שביטלוה, ואם כן מה חידש לנו המשנה ברורה בדבריו.
וכתב לבאר, שמי שקיבל על עצמו טבילת עזרא, אצלו התפילה מבלי לטבול גובלת באיסור [שהרי קיבל על עצמו קבלה טובה ונהג בה שלוש פעמים ולא אמר בלי נדר], וכלפיו התפילה היא חטא, ואין לעבור על חטא כדי להתפלל בציבור, ולכן היה מקום לומר שטבילה עדיפא מתפילה בציבור. ע"כ. ודפח"ח.
והנה בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן קט) תמה על המשנה ברורה הנ"ל שכתב שאין לבטל תפילה בציבור בשביל טבילה במקוה, והעיר שהרי אם נהג לטבול, דינו כמי שקיבל על עצמו הנהגה טובה ונדר לדבר מצוה [שהרי לדעת רבינו חננאל, הרי"ף, רבינו האי גאון, הראב"ד ועוד, לא יתפלל עד שיטבול].
ולכן העלה שם לדינא, שאם רגיל בטבילה לפני התפילה, יטבול ויתפלל בטהרה, אף שמבטל בכך תפילה בציבור, ובלבד שלא יבטל זמן קריאת שמע ותפילה. אולם באופן שאינו רגיל לטבול כל יום, לא יבטל תפילה בציבור לצורך טבילה. ע"ש.
ואחר המחילה מכת"ר אין דבריו מוכרחים, ודברי הרב משנה ברורה נאמנו מאוד, דהנה כתב מרן השלחן ערוך (יו"ד סימ ריד): מי שרגיל להתענות בערב ראש השנה, וכן מי שרגיל שלא לאכול בשר ויין מיום ראש חודש אב, ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך שלשה שיתירו לו.
וכתב הפתחי תשובה (ס"ק א) בשם הדגול מרבבה, שהשלחן ערוך מיירי שרוצה לחזור בו לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם, ולכך צריך התרה. אבל אם אירע לו איזה מיחוש, ורוצה לאכול היום, ושוב בעתיד חוזר למנהגו, אין צריך התרה.
וראה בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ז סימן נ) שחיזק את דברי הדגול מרבבה, ועל פי זה פסק, שמי שרגיל לטבול טבילת עזרא, והזדמן למקום שהמים קרים מאוד וקשה לו לטבול מחמת הקור, אינו צריך לעשות התרה על מנהגו, מפני שרצונו להמשיך במנהגו כשיגיע למקום שיש מים שאינם קרים. ע"ש. וראה עוד בשו"ת שרגא המאיר (חלק ג סימן סח) שגם כן הלך בשיטה זו.
וכן כתב להוכיח בספר הליכות עולם חלק ח (פ' ראה אות יז) מפי סופרים וספרים, והוסיף, שאף על פי שיש כמה אחרונים שסוברים להחמיר בזה, מכל מקום מכיון שכל עיקר נדר זה שנהג בו ולא אמר בלי נדר, אינו אלא מדרבנן, וכדמוכח להדיא בהרא"ש (נדרים פא:) שאין איסור במי שנהג להחמיר בדברים המותרים אלא מדרבנן, ולא חשיב נדר מן התורה, והוי ליה ספקא דרבנן ואזלינן לקולא. והכי נקטינן.
ועוד בה, שלפי מנהג ישראל שעושים התרה בכל ערב ראש השנה וערב יום הכפורים, ומוסרים מודעה שכל מנהג של מצוה שינהגו, הרי הם מתנים שלא יהיה המנהג עליהם בתורת נדר, אם כן, הכל לפי תנאו, וכשירצה לבטל מנהגו, אין צריך התרה כלל. עכ"ד. וכיוצא בזה כתב בשו"ת יביע אומר חלק י (יו"ד סימן כ).
ולפי זה בנידון דידן שאינו יכול לטבול מפני שעלול להפסיד תפילה בציבור, אין זה נחשב כמבטל את הנדר, אף על פי שרגיל לטבול בכל יום, דמאחר שאינו מבטל הטבילה לגמרי, אלא רצונו להמשיך לטבול בכל יום לפני התפילה כהרגלו, ורק היום אינו טובל משום אונס, אין זה נחשב שמבטל את הנדר, ולכן אין לבטל תפילה בציבור בשביל טבילה במקוה.
ותעלוזנה כליותי בראותי בשו"ת חשב האפוד (חלק ב סימן נא) שכתב גם כן, שמי שרוצה לבטל מנהגו לטבול לפני התפילה למשך מספר שבועות, מחמת אונס מסויים, ורצונו עז שאחר שיעברו כמה שבועות ויעבור האונס, יחזור למנהגו הקודם, אפילו התרה אינו צריך על כך. ורק מי שרוצה לבטל את מנהגו לעולם, צריך לעשות התרה. ע"ש. ולפי זה בודאי שבנידון דידן יש להקל לבטל הטבילה ללא שום התרה.
ולעת כזאת ראיתי בשו"ת באר שרים (ח"ד סימן כו), שראה כמה אנשי מעשה שביטלו תפילה בציבור עבור הטבילה. ואולי מי שנכנס בגדר "אנשי מעשה" רשאי לנהוג כן, וכמו שמספרים על הגאון הקדוש מהרי"א מקאמארנא זיע"א, שבעת שבא לפניו איש אשר היה נצרך לישועת ה' בכלל, ובפרט כשבאו עבור אשה שמקשה לילדת, היה מצוה להחם המקוה, וירד וטבל ועלה ואמר "מזל טוב", וכן היה, כי בעת טבילתו היה מכוון, ובאותו רגע היתה האשה יולדת, והיה האיש נפקד בדבר ישועה ורחמים.
ואולי אנשי מעשה כאלה יש להם על מה לסמוך לבטל תפילה בציבור עבור הטבילה, אבל לא שאר אנשים, ואין צריכים על כך התרה, דהרי קיבלו על עצמם טבילת עזרא מצד חומרא, והוי כאילו התנו מעיקרא דאדעתא דהכי מקבלים עליהם טבילה זו. ע"ש.
ובספר שאלת רב (עמוד עו) נשאל הגאון רבי חיים קניבסקי אודות מה שכתב בספרו ארחות יושר (עמוד מ) שיש להקפיד מאוד על טבילת עזרא, מה יעשה אם קם מאוחר ואם יטבול לפני התפילה לא יוכל להגיע לתחלת התפילה ויצטרך להתפלל שמונה עשרה יחד עם השליח ציבור בחזרתו, האם בכהאי גוונא עדיף לטבול אחרי התפילה. והשיב, שיש לקום מוקדם! וראה עוד בשו"ת קנין תורה (ח"ז סימן ד), ובספר ילקוט יוסף (סימן נג עמוד דש).
לדחות מצות עונה בגלל שאינו יכול לטבול
ובאותו ענין ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן טו) שנשאל בענין מי שנזהר בטבילת עזרא, וכעת נמצא במקום שאין מקוה לטבול, האם ידחה מצות טבילה בגלל מצוות עונה, או שמצות עונה נדחת בגלל מצות טבילה, משום דשויה עליו כמצוה לקיים תקנת עזרא.
והביא דברי המגן אברהם (סימן רמ ס"ק א), שכתב בשם ספר הכוונות, ששאלו להאר"י הקדוש, האם פטור ממצות עונה בימות הקור, היות וצריך לטבול לקריו, ולא יכול לטבול. והשיב, שאם האשה מוחלת, פטור, ומכל מקום טוב לקיימה. והעידו עליו, שהוא לא היה מקיים מצות עונה בימי הקור. ע"כ.
הרי שכתב, "וטוב לקיימה", היינו שאפילו אם אינו יכול לטבול מחמת אונס, מכל מקום יקיים מצות עונה, אף שהוא ז"ל בעצמו לא היה מקיים מצוות עונה בימים אלו, מכל מקום מי יכול לערוך ולשוות אליו, שהיה מופשט מכל עניני גשמיות. אבל איש אחר אל ידחה מצוות עונה בגלל הטבילה.
והוסיף, שמאחר ומבואר בשלחן ערוך ובמשנה ברורה (סימן פח), שעכשיו נתבטלה תקנת עזרא, אף המחמיר לטבול, לא יעשה חומרא המביאה לידי קולא, ולכן לא יאבד את זמן קריאת שמע ותפילה בציבור בגלל הטבילה, וכן כתב בספר תורת חיים (פעסט סימן פח). ועל כל פנים מהנכון להתיר נדרו לפני התפילה. ע"ש.
ומבואר מדבריו שפסק גם כן כדברי הרב משנה ברורה, שאין לבטל תפילה בציבור בשביל טבילה במקוה גם כשרגיל לטבול כל יום. ומה שכתב שטוב להתיר נדרו היינו כדי לחשוש לדעת המחמירים אבל ברור שמעיקר הדין אין צריך התרה כלל. וכן הסכים בשו"ת אהל משה (צוויג חלק א סימן יח).
וגם בספר אבני ישפה (תפילה עמוד ס) נמשך אחרי דברי הרב משנה ברורה הנ"ל, והוסיף שבספר טהרת יום טוב כתוב, שיש מגדולי האדמורי"ם והחסידים שמקפידים על טבילת עזרא אפילו אם יפסידו על ידי כך תפילה בציבור. ע"כ. וצריך לומר דמיירי בחסידים ואדמורי"ם צדיקים ואנשי מעשה שפועלים רבות בתפילתם כנזכר לעיל, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.
ומכאן תוכחת מגולה לאותם בעלי תשובה או "חסידים" שנכנסים לבית הכנסת לאחר "ברוך שאמר" עם מגבת על כתפם, וישנם שבאים בשעה שהחזן מגיע לפסוק "כי בא סוס פרעה", ואינם מתביישים שהפסידו חלק ניכר מהתפילה בעבור טבילה שאינה חובה, ומלבד שמזלזלים בתפילה שהיא מהדברים שעומדים ברומו של עולם, בנוסף לכך הרי הם גורמים לחילול ה' כשרואים חזות של אדם חרדי נכנס לתפילה מאוחר בגלל שטבל במקוה. ויש לחשב מצווה כנגד הפסדה.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אברהם ישראל שליט"א
ואין למו מכשול – חלק י'
הליכות והנהגות לבעלי תשובה
הרב אברהם ישראל שליט"א
אסור להעתיק – לפי רישיון 2.5-Creative Commons-CC