מאן דאמר – ניצבים לדין באחדות
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכם" (דברים כט, ט).
כשכל ישראל נמצאים באחדות שלימה הם זוכים להיות חזקים ומחוסנים ואף אחד לא יוכל לשבור אותם. אחדות פירושו וויתור, לוותר ולהקריב מעצמו עבור חבירו, לא די לומר "כולנו חברים", חברים כל ישראל ונאמר אמן, אלא צריך גם להקריב ולתת עבור השני, להיזהר בכבוד וברגשות של השני, ואז הנתינה תגרום לחיבור ואהבה.
ובעניין זה נספר, זוג חרדים מבני ברק השתדכו, והחלו הורי החתן והכלה בחיפושים אחר מציאת דירה, לאחר כמה ימים מצאו דירה במחיר מציאה, הזמינו ההורים את החתן והכלה שיראו את הדירה, אך להפתעתם הכלה סירבה לקניית דירה זו בטענה שבאותו בניין מתגוררת חברתה ללימודים שהיא מבוגרת ממנה בשנה וגם היא וגם אחותה הבוגרת ממנה בשנתיים עדיין לא השתדכו, ולכן לֹֽא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא (מושאל מדברים לא, ב), כל פעם שחברתה תראה את פניה היא תרגיש דקירה וצביטה בלב, "איך היא התחתנה ואילו אני ואחותי עדיין לא".
הורי החתן התפלאו ושמחו מאוד על החשיבה וגבהות המידות האציליות של הכלה, אך כיון שדירה זו הייתה במחיר מציאה גדולה, ביקשו ההורים לשאול את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א אם צריך להתחשב ברגשות אלו. כידוע, שאלות רבות וחמורות נחתכות בשניות על פיו של מרן שר התורה, אך בשאלה זו התעכב הרב, חשב כמה רגעים ולבסוף סיים ואמר: "לא אוכל לענות על שאלה זו, תיגשו למרן הרב שטיינמן שליט"א, הוא זקן וגדול ממני וה' איתו, הוא יכול לענות על שאלה זו"
ניגשו ההורים למרן הגרי"ל שטיינמן שליט"א והגישו בפניו את השאלה, הרב השיב שהכלה צודקת, ואין לה להתגורר באותו בניין ולדקור במדקרות חרב את חברתה. קיבלו ההורים את דברי הרב והחליטו לקנות את הדירה במחיר המוזל ולהשכיר אותה עד לאחר שחברות הכלה ישתדכו.
ולמרבה הפלא לאחר תקופה קצרה התארסה הבת הגדולה, ומיד אחריה גם האחות הקטנה, ונכנסו הזוג הצעיר לדירתם החדשה ללא פגיעה ברגשות. ללמדך שמוויתור ומצווה שעושים לא מפסידים לעולם. וזה הפירוש "אתם נצבים היום כולכם", להיות כולכם באחדות שלימה ולחשוב תמיד על הזולת.
♦ ♦ ♦ ♦
עבודת המידות
הגאון מוילנא כותב בספרו אבן שלמה (פרק א' סעיף ב') שעיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים! ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי ד, יג) "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ", מוסר נקרא מה שמשבר האדם את מידותיו והולך נגד טבעו. ודבר זה נורא למתבונן, הרי יש רמ"ח מצוות עשה, ואין ספור לענפיהן. ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א), וכל דקה ודקה מחיי הגר"א הייתה מנוצלת ללימוד התורה עד שדרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ובכל זאת הוא כותב שבלי להתחזק תמיד בשבירת המידות, למה לא חיים!
כדי לקבל קצת מושג עבודת המידות מה היא, נספר מעשה שקרה עם החפץ חיים ע"ה שהשבוע הייתה יום הילולתו. החפץ חיים היה מדפיס את ספריו ומעבירם לסוכנים שימכרו אותם, בכסף שהיה מקבל ממכירת הספרים היה מתפרנס וכותב עוד ספרים לזכות בהם את עם ישראל.
והנה אחד הסוכנים היה לוקח ספרים אך לא משלם בעבורם. בפעם הראשונה חשב החפץ חיים שכנראה אין לו כעת את הכסף ובפעם הבאה יביא את כל הסכום, אולם גם בפעם השניה והשלישית הגיע לקחת את הספרים אך לא שילם עליהם ולא החזיר את הכסף.
ניגש אליו החפץ חיים ושאלו: מודע אינך משלם את הכסף?. והלה השיב: "אם הרב היה יודע איזה אשה יש לי בבית, מה אגיד לכבודו, רוצה את זה ואת זה, לא מסתפקת במה שאני מביא, ימחל לי הרב, אני מבקש מהרב שיתן לי עוד אפשרות לנסות את מזלי".
הרב חס עליו ונתן לו עוד ספרים למכור, ולא די בכך, אלא הלך והביא צעיף יפה מהארון ואמר לו: "את זה תיקח מתנה לאשתך, תתפייס איתה ותגיד לה שקנית לה את הצעיף במתנה. זוהי דוגמא לעבודת המידות, לא רק שהמשיך לתת לו סחורה, אלא גם נתן לו מתנה שיעניק לאשתו. כזה ראה וקדש (ראש השנה כ ע"א).
♦ ♦ ♦ ♦
היום יעמיד במשפט
בזוהר הקדוש מובא שהמילה "היום" בפסוק הפותח את פרשת השבוע (אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם) רומזת לראש השנה, יום הדין הגדול והנורא שעומד בפתחנו, כולם נצבים למשפט, ראשיכם שבטיכם וכו', כל איש ישראל, כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (ר"ה טז ע"א).
החפץ חיים מספר שבזמן הבולשביקים היה אסור באיסור חמור לצאת לרחוב, כל מי שהם היו רואים ברחוב היו הורגים אותו מיד. והנה, פעם אחת יצא בשוגג אברך צעיר מחוסר ידיעה לרחוב, תפסוהו הבולשביקים, גערו בו וציוו עליו לעמוד סמוך לקיר, הוציאו אקדח לירות בו, אולם לפליאתם הרובה לא הוציא את הכדורים, הביאו רובה אחר וגם הוא לא ירה, הבינו שמשמים לא רוצים שאותו אדם ימות ושיחררו אותו לנפשו.
בתחילה שערו וזקנו של האברך הצעיר היה שחור וצח, אך לאחר מעשה זה כל שערו הפך לבן, מחמת הפחד והחלחלה מהמיתה שעמדו להורגו. סיים החפץ חיים ואמר, מי ששומע שמתקרב משפט ה' ושערו לא נהפך לבן סימן שהוא לא מפחד מספיק מהמשפט, צריכים לפחד ממשפט ה', סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי (תהילים קיט, קכ). כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם (קהלת יד, יב), על כל עבירה יש את התשלום, וצריכים הרבה רחמי שמים כדי לצאת זכאים בדין.
גדולי ישראל הרגישו את פחד הדין, בחודש אלול היה רבי ישראל מסלנט מתמלא כולו פחד וחלחלה, וימים ספורים לפני ר"ה היו פניו חיוורות והיה מתהלך בכפיפת קומה. הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל היה בתענית דיבור כל חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים, כהכנה לקראת יום הדין, פעם אחת לקחתי את בני שהגיע לגיל מצוות באחד מימי אלול לרב שיברכו, אך הרב רק הניח את ידו עליו ולא דיבר כלל.
בימים הספורים שנותרו לנו עד ליום הדין נשתדל לזעוק ולהתפלל מעומק הלב, להרבות בלימוד תורה, למעט בדיבור כל אחד לפי כוחו, מרבה דברים מרבה חטא (אבות פ"א מי"ז), ונרבה בצדקות, כדי שנמצא חן וחסד בעיני הקב"ה ונצא זכאים בדין. יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומבורכת. שנת תשע"ז- ת'היה ש'נת עֹ"ז, ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהילים כט, יא).