מאן דאמר – כוחה של תפילה

-_-1

מאן דאמר – מאן דאמר – כחה של תפילה

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי (במדבר כה, יא)

על פנחס בן אלעזר נאמר וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה (תהילים קו, ל), וביארו רבותינו (ברכות ו ע"ב) שויפלל הוא לשון תפילה, שהתפלל פנחס לפני ה' יתברך שיצליחהו במעשי ידיו ויקדש שמו יתברך בהריגת זמרי בן סלוא, ובזכות התפילה זכה פנחס לסייעתא דשמייא מרובה, וניסים רבים נעשו לו באותה שעה (כמבואר במדרש תנחומא סוף פרשת בלק, ובמקום אחר הארכנו בזה).

ומכאן למדנו עד כמה גדולה כוחה של התפילה שבאמצעותה יכול אדם לחולל דברים מעל הטבע. רבותינו במסכת יומא (עו ע"א) שואלים מדוע הקב"ה לא הוריד את המן לישראל במדבר פעם אחת בשנה, אלא בכל יום ויום הוריד את המן הראוי לאותו היום.

ותירצו במשל לעשיר שהיה נותן סכום כסף גדול לבנו למשך שנה שלימה, ולא היה מתראה אליו אותו הבן אלא בסוף השנה כדי לקבל את הקצבה הנוספת לשנה הבאה, חשב אותו עשיר ואמר בליבו, "אני רוצה לראות את בני כל יום, אך כעת בני אינו מתראה בפני אלא פעם אחת בשנה, מה אעשה? לא אתן לו קצבת כסף לשנה שלימה, אלא בכל יום יבוא לפני ויקבל את קצבתו". וכך היה רואה העשיר את בנו בכל יום.

זהו המשל, והנמשל, הקב"ה רצה לשמוע את תפילת עם ישראל אליו בכל יום ויום, שיזעקו וישוועו אליו ולכן הוריד את המן לישראל בכל יום, כדי שבכל יום יתפללו ויבקשו על יום המחר שגם בו ירד מן, ולא יחשבו שדבר זה מובן מאליו ומגיע גם ללא תפילה והודאה.

אולם לא מספיק רק לבקש מה' יתברך רק על צרכינו הגשמיים, אלא צריכים אנו להרבות גם בתפילה על כבוד שמים, שיתגלה כבוד ה' יתברך בעולם ויחיש ביאת משיח צדקנו במהרה, ורמזו זאת רבותינו בדברי הנביא, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם (שמואל א כ, כז), דהיינו מדוע משיח בן ישי עדיין מתעכב ואינו מגיע? אֶל הַלָּחֶם, כיון שכל הבקשות שלנו הם רק על מאכל ומשתה, פרנסה ובריאות, ואיננו מספיק מבקשים על צרכי שמים, שתתרבה הקדושה והטהרה בעולם ותגדל מלכותו יתברך.

הנחש הקדמוני התקלל מפי ה' יתברך לאחר שהחטיא את אדם וחווה בחטא עץ הדעת, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּֽיךָ (בראשית ג, יד), וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיה סה, כה), ולכאורה לא מובן מהי הקללה שקיללו בכך הקב"ה, הרי העפר מצוי לו בכל מקום ומקום, ויכול לאוכלו בכל עת, עולה לגג מזונותיו עמו, יורד למטה – מזונותיו עמו (יומא עה ע"א).

אלא מסבירים המפרשים (ספר בית יצחק על התורה, מהרב הקדוש רבי יצחק מווארקא זצ"ל, ועוד), שנתן הקב"ה לנחש את מזונותיו שיהיו מצויים לו בכל עת ובכל מקום, כדי שלא יתפלל אליו יתברך, דאינו רוצה לשמוע את תפילתו, כמי שאומר לחברו "טול לך אשר לך, ואל תהא לך שום שייכות עמדי", בשונה משאר בעלי החיים ששֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵ-ל אָכְלָם (תהילים קד, כא), וזוהי הקללה הגדולה ביותר שיכולה להיות דאין לו רשות לנחש לבוא לחצר המלך לבקש מאכלו.

וכדאי לציין בזה את דברי אדוננו אור החיים הקדוש (פרשת בשלח יז, ג), על הפסוק וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וזה לשונו: הנה הענין יוליד תימה, למה יביאם ה' אל הנסיון הגדול הזה למות בצמא כו'. ונראה כי ד' ניסה אותם להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ד', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש כו', עיין שם.

♦♦♦♦♦♦

עמוד התפילה

מורינו ורבינו, הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל שהשבוע יום הילולתו (יום חמישי, י"ט תמוז), מלבד כל המעלות הגדולות שהיו בו, תפילותיו שהיה מתפלל היו לשם דבר, פעמים רבות שהבחנתי בו בעת שהתפלל וראיתי איך שכל כולו דבוק בשכינה ומתפלל מעמקי ליבו, ולכן זכה לכל מה שזכה.

נסיים במעשה על הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ"ל, בעל ספר עבד המלך – ביאור על תרי"ג המצוות לפי סדר פרשיות התורה, כונה בשם "החפץ חיים הקטן" על שם הספר שחיבר עיקרי דינים בהלכות לשון הרע. הצדיק הזה היה עובד ה' אמיתי, וזכיתי בסייעתא דשמיא בהיותי בחור צעיר בישיבת בית יוסף נוברהדוק, להכיר את הצדיק הזה ולהיות כבן בית אצלו, לשמוע ממוסריו המאלפים ובדברי החיזוק באמונה וביטחון שהיה מוסר, ואף זכיתי לקבל את ספריו עם הקדשה חמה.

ובכן, מספר הרב שהיה לו חבר שהיה עני מרוד (ובזמנם העוני היה גדול מאוד, באחד ממכתב כותב הרב הומינר זצ"ל במשך חצי עמוד דברי שבח והודאה לבורא עולם על שזכה לאסוף כסף אחרי זמן רב כדי לקנות מגבעת, עד כדי כך), אבל בחסד ה' עליו היה לו דודה עשירה שגרה בארצות הברית, ואותה דודה הייתה שולחת לו מידי חג וחג סכום כסף נכבד שהיה עוזר לו לפרנס את ביתו במשך כמה חודשים. אך לפעמים עברה בליבו נימה של דאגה "מה  יהיה, עוד מעט הילדים יגיעו לפרק השידוכים, ואיך אממן את חתונתם?". בצר לו פנה אל אותה דודה וסיפר לה את אשר על ליבו, אך הדודה הרגיעה אותה ואמרה: "איני רוצה שיהיו לך דאגות, אני אממן כל שידוך שתעשה, אין לך מה לדאוג כלל..", שמח אותו אברך בהיותו בוטח בדודה שתעזור לו בכל אשר יצטרך.

לימים, הגיע בתו הבכורה לפרק השידוכים, ושידך אותה אביה עם בן תלמיד חכם, והתחייב בסכומי כסף גבוהים, כשהוא סומך על הדודה מארצות הברית שתשלם אותם. לאחר הווראט (הסכם תנאים) התקשר לדודה והודיע לה על השמחה הגדולה, שמחה הדודה והודיעה שתשלח מעטפה עם סכום כסף. לאחר מספר ימים, קיבל אותו יהודי את המעטפה וחשכו עיניו, הדודה שלך סכום כסף פעוט שלא משתווה כלל ועיקר לסכום שעליו התחייב לשלם.

לא נותרה לו ברירה אלא לדפוק על דלתות העשירים ולפנות לגמחי"ם שיעזרו לו במימון ההוצאות לחתונת בתו. והנה, חלפה שנה והבת השניה גם הגיע לפרקה, אך הפעם לא סמך אותו אדם על דודתו והפציר בתפילה לפני ה' יתברך שיעזור לו, "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה'.. (תהילים קכא, א-ב), רק אתה ה' יתברך יכול לעזור לי".

לאחר שנסגר השידוך התקשר אותו יהודי לדודתו כדי שתעזור לו במעט ותשלח לפחות את אותו סכום ששלחה בפעם הקודמת, אך להפתעתו הודיעה הדודה שהפעם היא לוקחת על עצמה את כל הוצאות החתונה, הדירה, הריהוט והבגדים, עד הפרוטה האחרונה.

השתומם אותו יהודי, ופנה לרבי שמואל הומינר לדעת ולהבין פשר הדברים. הרב הבין את העניין וענה לו מיד, בפעם הראשונה אתה ביקשת מהדודה ולא מהקב"ה, ולכן הדודה שלחה מה ששלחה.. אך כעת ביקשת ופנית אל ה' יתברך וסמכת רק עליו יתברך, וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ (ירמיה יז, ז), ולכן הוא דאג שתקבל את כל הסכום, ועשה זאת דרך הדודה! ללמדך עד כמה גדולה כחה של תפילה, ועד כמה צריך האדם לפנות ישירות אל ה' יתברך ולבקש את אשר חפץ וזקוק.

יהי רצון שנזכה להתפלל אל ה' יתברך מכל ליבנו, קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כז, יד), ונראה בקרוב בקרוב בביאת משיח צדקנו ובגאולת ישראל השלימה, אמן.

Exit mobile version