מאן דאמר – ונתנו ה' אלוקיך בידך
בפרשת השבוע נאמר (דברים כא, י) "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אלוקיך בידיך".
אור החיים הקדוש מדקדק מספר דקדוקים נפלאים מאוד בפסוק זה, לא נאמר "כי תלחם באויבך", אלא "כי תצא למלחמה על אויבך", מה שמוטל על האדם זה רק לצאת למלחמה, לא להילחם אלא רק לצאת לקרב, ברגע שהאדם יוצא למלחמה הקב"ה כבר משלים ומסיים את שאר המלאכה, וזהו שאמרו רבותינו (מנחות כט ע"ב) הבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים, עוזרים ותומכים בו בכל העניינים.
הבעיה הגדולה שנמצאת אצל רבים מבני האדם זה שהם לא מספיק מעריכים את עצמם, חוששים, "איך אלמד כל היום תורה?", "איך אניח תפילין בכל יום, זה קשה", "איך אשמור את כל השבת? היא ארוכה", "איך אשמור את המצוות? אין לי את הכוחות בשביל כך, אני לא במדרגה הזאת", הם חושבים שזה בלתי אפשרי.
ובאמת אם האדם חושב שהוא בעצמו זה שמצליח ופועל- ודאי שהוא לא יוכל, אך אם ישכיל להבין שהוא בסה"כ רק יוצא למלחמה, ואת כל השאר הקב"ה עושה, ממילא תתעודד רוחו ויתגבר לשמור ולקיים את כל מצוות ה'. מה שמוטל על האדם זה רק לצאת למלחמה, תצא, והקב"ה יעשה את השאר.
זהו היסוד הגדול שמגלה לנו התורה הקדושה בפרשה זו, "כי תצא למלחמה"- לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע (קידושין כא ע"ב, הובא ברש"י) מה שמוטל על האדם זה רק לצאת ולהילחם ביצרו הרע, וברגע שיוצא למלחמה- "ונתנו ה' אלוקיך בידיך"- הקב"ה נותן לאדם כוחות ומנצח בשבילו את היצר הרע. האדם הוא לא הלוחם, הוא רק יוצא למלחמה, ואת השאר הקב"ה מסדר.
ובאמת שעינינו רואות זאת בחוש שבני אדם שהיו רחוקים משמירת תורה ומצוות ולא האמינו ודימינו שיצליחו להיכנס לעולם התורה והמצוות, הם חשבו שזה "דוב שחור" שלעולם לא יצליחו לעמוד מולו, ומ"מ לאחר ש"יצאו למלחמה" וניסו להתקרב, גילו שזה לא מה שהם חשבו בעבר, אלו דרכים אחרות נעימות וטובות, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהילים לד, ט), הבא להיטהר מסייעין בידו, הקב"ה השלים בשבילם את המלאכה.
♦ ♦ ♦ ♦
אין ניסיון שאינו יכול לעמוד בו
על הפסוק (תהילים יא, ה) ה' צַדִּיק יִבְחָן דרשו רבותינו (ב"ר נה, ב וכן הוא בפסיקתא זוטרתא פרשת נח פרק ח סימן ט"ו) שאין הקב"ה מנסה את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. זהו יסוד גדול בכל מערך החיים שצריך כל יהודי לדעת אותו- אין הקב"ה נותן על האדם דבר שאין בכוחו לעמוד בו, אין מציאות כזאת! הקב"ה נותן לאדם רק ניסיונות שיש בכוחו לעמוד בהם, ולכן אם לא עמד בהם עבירה היא בידו, כיון שניתנו לו הכוחות לנצח ולעמוד.
הקב"ה יודע בדיוק את מידת הקושי של האדם ומביא לו אך ורק ניסיון שיכול לעמוד בו.
ובעניין זה נספר, האדמו"ר רבי ישראל מרוזין זצ"ל היה ידוע כאישיות מפוארת ונכבדה חוץ מהצדקות הקדושה והטהרה שהייתה לו, הוא התנהג בצורה מלכותית ואפילו השרים והרוזנים הגויים ראו בו כאדם מיוחד ומרומם וכולם סרו למשמעתו.
פעם אחת התקיימה חתונה גדולה בעיירה בה נכח אחד מהגבירים הגדולים ביותר של העיירה, במהלך הערב באו לבשר לעשיר שאונייתו הגדולה שהובילה זהב ויהלומים טבעה בים יחד עם כל תכולתה. כששמע זאת העשיר לא הצליח להחזיק מעמד ומיד נפל על הרצפה והתעלף.
בהלה גדולה סבבה בקרב ההמונים שמיד הביאו לעשיר לשתות מים וניסו להעירו מעלפונו, אך מיד לאחר שחזר להכרתו ונזכר בבשורה המרה התעלף שוב. כך חזר הדבר על עצמו כמה פעמים, מעירים אותו ומנסים לעודדו והוא מיד כשנזכר בבשורה המרה חוזר ומתעלף.
אנשי המקום לא ידעו מה לעשות והיו אובדי עצות, ניגשו לאדמו"ר הקדוש רבי ישראל מרוזין זצ"ל וסיפרו לו את כל המעשה. אמר להם האדמו"ר: "תעירו אותו ותאמרו לו שעתה הודיעו בחדשות שזו הייתה טעות, אוניה אחרת טבעה בים ולא האוניה שלו, הוא יקום על רגליו ויחזיק מעמד, אין לכם מה לדאוג", סיים האדמו"ר.
עשו האנשים כדברי האדמו"ר, התעורר העשיר וכששמע שזו לא הייתה האוניה שלו שטבעה בים שמח שמחה גדולה, קם על רגליו וחזר לשמוח בשמחת החתן והכלה יחד עם כל בני העיירה.
לאחר כמה דקות באו והודיעו שהבשורה בהקשר לאוניה אכן הייתה טעות וספינתו של העשיר לא טבעה בים אלא זו הייתה ספינה אחרת. כפי שניבא האדמו"ר הקדוש.
בני המקום השתוממו למתרחש, הרי האדמו"ר לא התכווין באמת שהאוניה לא טבעה אלא רק ציוה לומר זאת לעשיר כדי שיתעורר ולא יחזור לעלפונו, והפלא ופלא, את אשר ניבא האדמו"ר קרה, ניגשו בחרדת קודש לפני הרב ושאלוהו, "כיצד כבודו ניבא שזו באמת לא הייתה האוניה של העשיר שטבעה בים?"
אמר להם רבי ישראל מרוזין יסוד עצום: הדבר פשוט, העשיר הזה ירא שמים בתכלית וא"כ כיצד הוא לא הצליח להחזיק מעמד כששמע שכספו וזהבו אבד ממנו? חשבתי בליבי שאם הוא לא יכול להחזיק מעמד, כנראה שזה לא נכון, כיון שאם באמת זה היה נכון היה בו את הכוחות להתמודד, כי אין הקב"ה נותן לאדם מכה אא"כ יכול להחזיק מעמד, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג ע"א), אין מביאים לו לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו.
במשך כל הגלות הארוכה בת כמעט אלפיים שנה עבר העם היהודי תלאות רבות, אינקוויזיציות, מסעי צלב, פוגרומים, נאציזם, משרפות, הגויים עשו כל שביכולתם כדי להשמיד את העם היהודי, אך העם היהודי נשאר חי וקיים! על אף כל התלאות הרבות עם ישראל לא נשבר אלא עמד איתן וזה בגלל שאין הקב"ה נותן ניסיון אא"כ יכולים לעמוד בו, "כי תצא למלחמה", אתה רק תצא, אל תדאג, "ונתנו ה' אלוקיך בידיך"- הקב"ה כבר ישלים את המלאכה. הקב"ה יודע בדיוק כמה העם בכללות והאדם בפרטות יכול לסבול, ולעולם לא יתן הקב"ה דבר שלא יוכלו לעמוד בו.
♦ ♦ ♦ ♦
נמצאים אנו בעיצומם של ימי אלול הקדושים, הזמן חולף ועובר, עוד יום עובר ועוד יום עובר, ורבותינו אמרו (ע"ז ג ע"א) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת? אלול זה כמעט אותה בחינה של מי שטרח בערב שבת. מי שטורח בחודש אלול- ערב השנה החדשה, יאכל ויהנה בשנה הבאה.
בספרים הגדירו את ההכנה שאנו מכינים בחודש אלול כחודש של יריד מבצעים, רק תבוא ותקנה, אדם חכם מסתער מיד על כל מה שיש באפשרותו ונהנה מאותו יריד במשך כל השנה הבאה, וכך אנחנו, צריכים לקנות עוד ועוד מצוות בחודש הקדוש הזה, לקנות סליחות, לקנות תפילות, לקנות קריאת תהילים, לקנות קריאת תיקוני זוהר הקדוש, לקנות הלכות, לקנות שיעורי תורה, לקנות צדקות, זה הזמן, ננצל את החודש של היריד הגדול, שיננא (שנון, חריף), חטוף ואכול, חטוף ושתי (עירובין נד ע"א), בואו ונחטוף!