מאן דאמר – אין חכמה כחכמת התורה

אין חכמה כחכמת התורה

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה (בראשית מא, ח).
מיד לאחר שחלם את חלומו, רצה פרעה להבין את המחזה שנגלה אליו, שכן חלום של מלך אינו חלום רגיל, זהו חלום לצורך העם כולו.
לפיכך הוא קורא לכל חרטומי מצרים ולכל המדענים העוסקים במדעי הרוח, בפסיכולוגיה ובפתרון חלומות. הוא אינו מסתפק בהם, אלא מוסיף לקרוא ל"כל חכמיה" – כל אנשי האוניברסיטאות הגדולות, האקדמאים הדגולים ואנשי ההשכלה הגבוהה, לבוא לפתור לו את חלומו.
אולם, למרות כל החכמה הם אינם מצליחים לפתור עבורו את חלומותיו – "ואין פותר אותם לפרעה". כל אחד מן החכמים הציע פתרון, אך אף אחד מהם לא נגע בנקודה המדויקת. הפתרונות שהציעו לא היו הולמים, ופרעה לא מצא שום קרבה בין עניין החלום שחלם לפתרונות שפתרו החרטומים והחכמים.
חלקם אמרו ששבע פרות רומזות לשבע בנות שיוליד ויקבור. אחרים פתרו ששבע מדינות יכבוש ושבע מדינות יכבשו ממנו. אך דבריהם לא התיישבו על לבו. הוא חיפש משמעות פנימית ועמוקה יותר, המתקשרת למה שהוא ראה בחלומו. הם אומרים שזה קשור לשבע. מצוין, אבל מה ההמשך? מה השבע מסמל? מה שייכים בנות וכבישת מדינות – לפרות ושיבולים??

♦♦♦♦♦

המגיד מדובנא המשיל על כך משל נפלא:
למלך אחד היה בן שלא התברך בחכמה. שלחו אביו למדינה רחוקה וחשובה, שההשכלה בה מפותחת, וציפה שבנו יחכים ויתפתח. ישב שם בן המלך ארבע שנים ושקד על לימודיו, עד שאביו קרא לו לחזור וערך לכבודו מסיבה גדולה, שבה קיווה להתבשם מחכמתו.
אחד מיועצי המלך, שהיה אדם משכיל ופיקח, הבין כי בן שהוא כל כך לא יוצלח לא יוכל להתהפך לחכם, גם לאחר שנות לימוד רבות. הוא ניסה להנמיך את ציפיותיו של המלך, כדי שלא להפוך את התקווה לאכזבה גדולה, אך ללא הועיל.
תוך כדי המסיבה פנה אחד מן הנוכחים ושאל את בן המלך, איזו חכמה למד.
"למדתי חכמה גדולה", פתח בן המלך בחגיגיות, "אני מסוגל לומר על דבר נעלם מהו. לדוגמא, אם אדם מחזיק בידו חפץ כלשהו וקומץ את ידו, ביכולתי לומר מהו החפץ שמסתתר בתוך היד".
התפעלו שרי הממלכה: "הרי זהו דבר פלאי. כח של נבואה!"
"לא ולא", דחה בן המלך את דבריהם. "למדתי להגיע לגילוי זה באופן מדעי ושכלי ולא על ידי נבואה. ביכולתי לחשב כל מיני חשבונות, ועל פיהם לקבוע מהו הדבר שנמצא בתוך השק, הקופסא או היד הקמוצה".
היועץ, אשר פקפק בחכמת בן המלך, החליט להתערב בעניין ושאל: "האם אוכל לבחון אותך לעיני כולם?"
"ודאי", ענה הנסיך. הוא יצא מן החדר לרגעים, בינתיים לקח אחד השרים טבעת והניח אותה ביד היועץ. הלה קמץ את ידו והזמין את בן המלך לפצח את הסוד ולדעת מה יש בתוך ידו.
בחן בן המלך את היד מכל כיוון. הוא בקש מן היועץ להפוך אותה מצד לצד, ולאחר מחשבה עמוקה הכריז כי בתוך היד חייב להיות דבר עגול.
כולם מחאו לו כפיים. המלך היה מאושר. הוא מתקדם יפה.
המשיך בן המלך להתבונן ולנסות את כוחו. "באותו דבר עגול מוכרח להיות חלל", הודיע לבסוף.
"מצוין", כעת גם היועץ לא יכול היה שלא להחמיא. "אתה ממש מתקרב. אמרת כמעט את הכל. האם יכול אתה לשער מהו הדבר שנמצא בתוך ידי?"
"אבן של ריחיים!", הכריז בן המלך בניצחון, "יש בה חלל והיא עגולה!! זה מה שאתה מחזיק בתוך ידך"…
לאחר דברים מפורשים כאלו, לא היה צורך בהסברים של היועץ כדי להבין שמרחק רב יש בין חכמת בן המלך לחכמה אמיתית…
חרטומי מצרים וחכמיה הם הנמשל למשל הזה… הם שמעו את חלום פרעה וניסו למצוא לו פתרון, אך המרחק בין החלום לבין הפתרון שלהם היה כה רב, עד כדי כך שפרעה התרגז ובקש להרוג את כל יועציו וחכמיו!
הוא ראה את היאור, שממנו מתקיימת מצרים. הוא ראה שיבולים שבאים לסמל משהו על תבואה, ופרות, שאולי באות לסמל בשר, ואולי קשורות גם כן לתבואה, שהרי הפרות חורשות ודשות את התבואה. ברור לו שמדובר על רעב בעולם, אבל אפילו אחד מכל החרטומים והמדענים, בעלי האוב והידעונים הללו לא אמר מילה על כך. אין להם שום דבר אמיתי!

♦♦♦♦♦

היתה סיבה עמוקה יותר שבגללה פרעה היה משוכנע לגמרי שהם מדברים שטויות והבלים – הוא ידע את הפתרון! ידע, אבל לא זכר.
לפעמים קורה לאדם שהוא מחפש פירוש למילה מסוימת. אחד מסביבו מנסה להסביר, והוא מיד מבטל את דבריו 'שטויות והבלים! לא קרב זה אל זה'. שני מנסה – 'לא, ממש לא'. שלישי אומר משהו – 'הנה, זה בדיוק…' הוא ידע, רק ששכח.
כך בדיוק אירע לפרעה עם החרטומים. פתאום בא יוסף ואומר: "קודם כל לא מדובר בשני חלומות, אלא בחלום אחד".
"כן, נכון, בדיוק אמרו לי שזה פתרון אחד"
"יהיו שבע שנות רעב ושבע שנות שבע"
"מה אתה אומר? הרי זה בדיוק מה שאמרו לי. איך אתה יודע?"
חמתו של פרעה בוערת בו: קחו את כל הפקולטות האלו ותסגרו אותם. יוסף, קח אתה את הכל. תפתח ישיבות ותלמודי תורה… בשביל מה אני מזרים כל כך הרבה כספים לאוניברסיטאות ולמדעי הרוח, לשם מה אני בונה להם בנייני פאר מכספי המדינה המצרית? הרי אפילו חלום קטן הם אינם מצליחים לפתור לי… מה הם עושים שם ימים שלמים??
על כך אמר שלמה המלך (משלי יד, ו) "בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן" – אלו חכמי מצרים, שלמדו חכמה, אך לא ידעו כיצד ליישמה ולא הועילה להם. ולעומת זאת "וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל"- זה יוסף הצדיק שבזכות חכמת תורתו וצדקותו הצליח לפתור את חלום פרעה בקלות.
על יוסף מתאים לומר "דעת קנית מה חסרת" (תנחומא פרשת ויקרא). בכח חכמת התורה שלמד הוא הבין מיד את פתרון חלום פרעה ובכך הצליח ליישב את דעתו.

♦♦♦♦♦

גם בהמשך רואים את חכמתו הגדולה של יוסף. הוא היה גדול הכלכלנים של העולם!
באיזו פקולטה הוא למד כלכלה? הוא לא סיים תיכון וגם לא למד באוניברסיטה, אלא היתה לו חכמה אלוקית!
גם פרעה הודה בכך בפה מלא: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת – אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ".
כל מחסני מצרים היו מלאים תבואה. היה בהם אוכל גם לעוד מאתיים שנה… אף כלכלן מצרי לא הבין את יוסף: מדוע לאסוף עוד? היכן אפשר לאחסן עוד? דבריו נשמעו הזויים לחלוטין… אף אחד לא האמין שיגיע יום שלא תישאר חיטה אחת בכל מצרים…
אבל יוסף בשלו: תאספו עוד! ואם אין מקום – תייצרו מחסנים! הזוי לחלוטין. "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (בראשית מא, מט).
אך הנה הגיע הזמן בו נוכחו כולם לדעת כי אם היו שומעים לדעתם של הכלכלנים המצריים, בוגרי האוניברסיטאות, היתה מגיעה שואה של ממש על מצרים! אך כיון ששמעו לדעתו של מי שחכמתו היא חכמה אלוקית – באה להם הרווחה.

♦♦♦♦♦

אין חכמה כחכמת התורה, ואין חידוד שכל גדול ממנה! "כי מפי עליון מקור החכמה נֶאֶמרְוּ דְבָרֶיהָ וְיושֶר אֲמָרֶיהָ" (לשון ה"שבט מוסר" תחילת פרק מב).
דברי רבותינו, קושיות ותירוצי אביי ורבא, רבי יוחנן וריש לקיש, רבינא ורב אשי, קושיית התוספות ופלפול הרשב"א מחדדות את מוחו של האדם ומעניקות לו איזון ושכל זך וברור להבין כל דבר לאשורו. "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט, ח) – תורתנו הקדושה מחכימה ונותנת חריפות השכל אפילו לאדם פתי וקשה ההבנה.
נוכחתי לראות דבר זה במו עיני במשך עשרות השנים שבהם זכינו ללמוד וללמד בישיבה הקדושה.
בישיבה למד תלמיד קשה הבנה. הוא לא הצליח להבין כלום, על אף שהרב מגיד השיעור היה חוזר לו על כל דבר כמעט עשרים פעמים. מוחו של הבחור לא הצליח לקלוט את דברי הגמרא ודברי רבותינו הראשונים והאחרונים, עד שהרב פנה אלי ובקש שאפטור אותו מללמד תלמיד זה, שכן לדבריו, אין שום תועלת בלימודו!
הפצרתי ברב שלמרות הקושי לא יתייאש וימשיך להשקיע בו, כיון שיש לו רצון לדעת ולהבין. כיום אותו תלמיד הוא מורה הוראה לאלפים ולרבבות. הש"ס והפוסקים מונחים בכף ידו, ומופנות אליו שאלות מכל רחבי העולם. התורה הקדושה החכימה אותו, פתחה לפניו את השכל והדעת עד שנעשה לבעל כישרון וזיכרון חריף.
אחד מגרי הצדק שהצטרפו לעם ישראל היה בן בג בג. מכאן שמו – בג-בג בגימטריה ה'. הקב"ה לקח את האות י' של שרה וחצה אותה לשניים – חציה (ה) נתן לאברהם בברית בין הבתרים, וחציה שינה אות בשמה של שרה. בן בג-בג נקרא בשם זה כדי לומר שהוא בן אברהם ושרה שנוסף להם ה' בשמם (תוספות חגיגה ט ע"ב).
"בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה" (אבות ה, כב) – לעולם אל תזוז מן התורה ואל תפסיק ללומדה כי אין טובה ממנה.
כמוהו אמרו זאת שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר – כולם הצטרפו לעם ישראל, וכשהכירו את חכמת התורה הקדושה העידו שאין כמוה בכל חכמות העולם, דבקו בה ולא פסקו אפילו רגע אחד מלהגות בה, עד שזכו להתעלות במעלות גדולות ועצומות והפכו להיות בעלי רוח הקודש וגדולים בישראל!

Exit mobile version