להוציא אי אלו יוצאות דופן מאושרות למדי, עומדת כמעט כל נערת סמינר שפתאום ביום בהיר ומהיר הפכה להיות לאם, מול שאלה אחת נוקבת ויומיומית: כמה אפשר וצריך לתת לילד?
'כיוון ודרך' הוא אירגון המאפשר להורים לקבל הדרכה מקצועית בנושא חינוך ילדים באופן ממוקד וספציפי, עם התייחסות לבעיות שמוצעות על ידי הפונות. כל המנחות הן נשים חרדיות שקיבלו הכשרה מקצועית, מוסמכות ובעלות ניסיון עשיר מאד. ישבתי מול כמה מן המנחות הללו, במטרה לשוחח על נושא שמאד מעסיק אותי מאז היותי אם – נתינה.
"אמא טריה לילדים, שמגלה לתדהמתה, שכל הפרטיות שהייתה לה אי פעם נעלמה עם היוולד התינוק החמוד הראשון שלה, איך היא נותנת את כולה בלי שום מרירות? איך היא נהנית להיות עם הילדים שלה אחר צהריים ב ל י להציץ בשעון ולראות האם שבע בערב, שעת ההשכבה הגואלת המגיעה סוף סוף. איך??"
שרה: "חלק מהבעיה של הדור שלנו היא ציפיות גבוהות שלנו מעצמנו. בכל התחומים, וגם בתחום האימהות. דרישה למושלמות, להצלחה ולמיצוי בכל שעה משעות היום. גישה זו הינה מוטעית מיסודה!. שיפוט עצמי מחמיר מידי ופרפקציוניזם, מושלמות ונוחות, קלות ועטיפה יפה, זה לחלוטין לא דרך התורה. מותר להרגיש קושי. מותר לרצות שהם ילכו כבר לישון. מותר!. ועכשיו, אני אשאל אותך: האם יש זמנים שבהם את חושבת שאת כ ן אמא טובה? אם כן, מתי??"
כשהם מרוצים..
"את רואה? את חושבת שהתפקיד שלך הוא לרצות אותם. הדבר איננו נכון ומוטעה מיסודו!. עלייך לדעת שיש רצוי – כמו אם חייכנית ומטופחת בכל שעות היממה המחייכת ואופה עוגיות חמאה, ויש מצוי – שהוא בית הפוך עם עייפות מצטברת וילדים תובעניים. החיים השואבים הללו".
"צריך להלך על חבל דק: מצד אחד – לא לחשוב שזה נורא ואיום אם הבית מבולגן ואת רוצה שהילדים ילכו לישון, ובהחלט צפוי שיהיה קצת מתח בשעת ההשכבה. מצד שני – לזכור שעוד מעט באמת יהיה לך זמן לעצמך, לאחר שתסדרי את הבית ותהיי מרוצה. בזמן הזה אגב, את בהחלט יכולה ורשאית לטפוח לעצמך על השכם ולהזכיר: 'אני לא מושלמת! אף אחד לא דורש ממני להיות כזו! עשיתי ככל יכולתי, והלוואי שהשם ימשיך ויעזור לי להיות אם לילדים שמשתדלת, גם אם לא תמיד מצליחה. והעיקר שימשיכו להיות בריאים וחמודים. זו הראיה הנכונה! ולא אותה שאיפה הזויה ותחרותית לשלמות שדורנו לוקה בה".
יפה: "הרבה אימהות שאני מכירה נגועות בתחושה שהן חייבות להיות משך עשרים וארבע שעות רק אמא. לתת את כל עצמיותן בכל המובנים. אמא כזו, כשהיא אומרת לילדים : "לא" או "לא עכשיו", היא מתחילה להצטדק (זאת אומרת – אני טועה!). מה הילדים למדים מזה? שבכל פעם שאמא לא נמצאת איתם הם חייבים לקבל פיצוי. כך נוצר מעגל קסמים עגום: האם סבורה שהיא חייבת לתת, והילדים מבינים שהם צריכים לקבל, ומימלא הם דורשים עוד ועוד".
"ולגבי הפרפקציוניזם של הדור – זוהי סוגיה בפני עצמה, ויש לה היבט נוסף: מחד – הציפיה לשלימות גוברת, ומאידך – יש בפירוש ירידת הדורות גם בעניין הכוח שיש לאמהות".