לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה
השו"ע פוסק (או"ח סימן תר"ג) שגם אדם שלא נזהר כל השנה מלאכול פת פלטר של גויים, ויש לו על מה שיסמוך (כמבואר בשו"ע יו"ד סימן קי"ב), מ"מ בעשרת ימי תשובה ישתדל שלא לאכול פת פלטר של גויים.
חכמינו ז"ל (יבמות מו ע"א) גזרו על שלושה דברים משום "בתם", דהיינו שלא נתקרב להתחתן עם הגויים, והגזירה הייתה שלא לשתות יין של גויים, לא לאכול פת שגוי בישל בביתו ולא לשתות משמנו של הגוי, אולם פת של גוי הנמכרת בחנות וכל מוצריה ומרכיביה כשרים, מעיקר הדין מותר לאוכלה, ובעל נפש יחמיר על עצמו. ובעשרת ימי תשובה פוסק השולחן ערוך שעל כולם להחמיר בזה.
ונשאלת השאלה, מה העניין להחמיר חומרא זו, הרי בלאו הכי לאחר יום הכיפורים יחזור האדם לאכול פת גויים כרגילותו בשאר ימות השנה, ומה העניין להחמיר בכך עשרה ימים בשנה?
אלא חכמינו ז"ל רצו להראות לנו שבכוחנו ויכולתנו לקיים את המצווה, פעמים רבות שומעים אנשים שאומרים "את המצווה הזו איני יכול לקיים, מהעבירה הזו איני יכול להינצל, זה גדול עלי", לכן באו חז"ל וציוו שנחמיר במשך עשרה ימים ולא נאכל פת של גויים, כדי להראות לעצמנו שמצווה זו לא מופקעת מאיתנו, ואם באמת נרצה, בכוחנו וביכולתנו לקיימה גם במשך כל השנה כולה (דכשם שאין הקב"ה מביא לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו, כך אין הקב"ה מצווה את בניו במצוות שאינם יכולים לקיימם, ואם בכל זאת ציווה עליהם ה' סימן שיש בנו הכח והיכולת לקיימם).
♦♦♦♦
ישנה הלכה (יעוי' ברמב"ם פ"א הלכות תשובה ה"ג) שיום הכיפורים מכפר רק אם אדם מאמין שיש בכוחו לכפר, ומצד שני נפסק להלכה (שו"ע סימן תר"ז ס"ד) שעל דבר שהתוודה ביום הכיפורים הזה חוזר ומתוודה עליו ביום הכיפורים הבא, ואין בזה משום כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ (משלי כו, יא), שהרי דוד המלך אמר וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד (תהילים נא, ה).
ולכאורה קשה, מדוע צריך להתוודות שוב, הרי אנו מאמינים שיום הכיפורים כיפר על העוון ומדוע צריך לחזור ולהתוודות עליו פעם נוספת ביום הכיפורים הבא?
אלא אפשר לבאר זאת על פי הנהגתו של רבינו סעדיה גאון זצ"ל (היה גאון הדור לפני כתשע מאות שנה, כל עם ישראל סמכו עליו וקיבלו את תשובותיו בהלכה) שהיה מרבה להסתגף ולהתענות ולערוך גלגולי שלג כדי לכפר על עוונותיו, כששאלוהו תלמידיו לשם מה עושה זאת, שהרי כל כולו שקוע בלימוד התורה ובקדושה וטהרה, השיב להם הרב על פי מעשה שהיה עמו.
פעם אחת הוצרך רב סעדיה גאון ללכת לאחת העיירות הסמוכות והתארח בביתו של אדם עשיר וירא שמים שנתן לו לאכול ולשתות ומקום ללון בכבוד רב, לאחר כמה ימים נודע לו שהאורח המתאחר בביתו הוא לא אחר מאשר גאון הדור רבי סעדיה גאון זצ"ל, מיד החל העשיר לבכות ולהתנפל לרגלי הרב בבקשת סליחה ומחילה.
הרב הרגיעו בטענה שאין לו מה לבכות ולהצטער שהרי אירחו בכבוד גדול, אך אותו עשיר השיב שעל אף שכיבדו, לא כיבדו בכבוד המספיק והראוי לגאון הדור המתארח בביתו, "אילו ידעתי שכבוד הרב מתארח בביתי, הייתי עושה לרב כבוד הרבה יותר גדול, כפי שנאה ויאה לכבד את גדול הדור".
"כך גם אני", השיב הרב לתלמידיו, "בכל יום אני מכיר ויודע את הקב"ה יותר ממה שידעתיו אמש (על ידי לימוד התורה ועשיית המצוות שמתקרב יותר אל הקב"ה ומרגיש יותר בגדלותו ורוממותו), ולכן התשובה שעשיתי אתמול אינה מספיקה לפי הכרתי וידיעתי היום, במדרגה שכעת אני נמצא היום התשובה שעשיתי אתמול אינה מספקת, ולכן אני חוזר שוב ומתוודה".
וכך אנחנו, על אף שהתוודינו ביום הכיפורים הקודם והאמנו בכל ליבנו שיום הכיפורים מכפר, מ"מ חוזרים אנו ומתוודים אף השנה, כיון שלפי השגתנו והכרתנו בגדלות הבורא יתברך בשנה זו התשובה שעשינו בעבר אינה מספיק טובה ושלימה.
♦♦♦♦
נסיים במעשה מפורסם שהיה עם רבי יהונתן אייבישיץ, בכיתתו למד בן עשירים שהיה קמצן ולא היה מוכן לכבד את חבריו בממתקים ובמטעמים שהביא מביתו. פעם אחת הוציא בן העשירים תפוח עסיסי מתיקו, התקרב אליו רבי יהונתן ובירך "בורא פרי העץ" ובכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה צעקו הילדים לבן העשיר שיתן לו חתיכה מהתפוח, וכך עשה.
כך גם אנו ביום הכיפורים מברכים "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל..", באים מלאכי השרת ואומרים לפני הקב"ה "ריבונו של עולם תסלח להם, כדי שלא תהיה ברכתם לבטלה" והקב"ה מוחל וסולח לנו על עוונותינו.
יהי רצון שה' יתברך יתמלא ברחמים עלינו ונזכה להיחתם בספרם של צדיקים לחיים טובים ולשלום.