לפני למעלה משלושים שנה, נפטרה בירושלים אשה בת עשרים ושמונה, שהותירה אחריה שלושה ילדים רכים בשנים. אחיה ואחיותיה של הנפטרת היו יראי שמים ושומרי מצוות קלה כבחמורה. אולם היא עצמה הִשְׂתרכה בעקבות בעלה, ועל אף שהיתה בעלת חסד גדולה, ומסרה את נפשה עבור הזולת, לא הקפידה על שמירת המצוות כראוי על פי ההלכה.
שבועים לאחר פטירתה, התגלתה האשה בחלום לאחותה הגדולה ובקשה: "אנא ממך, למדי אותי בבקשה את השפה!"
האחות, שלא הבינה במה דברים אמורים, פנתה לפותר חלומות, והוא יעץ לה להדליק נר ולתת צדקה לעלוי נשמת אחותה. אולם כעבור שבועים חזרה הנפטרת ובאה לאחותה בחלום, ובפיה השאלה: "למה את לא מלמדת אותי את השפה?!"
האשה חזרה לפותר החלומות, שחזר על עצתו הראשונה. ברם מספר ימים עברו, והנפטרת באה בשלישית אל אחותה וקראה בכעס: "מדוע אינך מרחמת עלי ומלמדת אותי את השפה?!"
בשלב זה הובא המקרה לידיעתי על ידי אחי הנפטרת, שספר לי על החלומות המוזרים שפוקדים שוב ושוב את אחותו הגדולה.
"השפה בעולם העליון היא שפת למוד תורה", אמרתי לאח, "היות והנפטרת היתה בעלת חסדים גדולה, היא זכתה לגן עדן, אך כיון שלא הקפידה כראוי על קיום מצוות התורה, היא אינה מבינה את השפה שבה מדברים בעולם האמת!"
"אז מה עלינו לעשות?" שאל אחי הנפטרת במבוכה.
– "האם יש לה בנים?"
– "כן!"
– "היכן הם לומדים?"
– "בבתי ספר ממלכתיים!"
– "נא הזמן אלי את בעלה של האשה", בקשתי, "עלי לשוחח איתו!"
לאחר מספר ימים פגשתי את הבעל ואמרתי לו: "אין ספק כי אתה רוצה שלרעיתך עליה השלום יהיה טוב בעולם האמת!"
"בודאי!" הסכים האיש, "במשך כל ימי השבעה שמעתי דרשות ודברי תורה לעלוי נשמתה!"
"יפה מאד", שבחתי אותו, "אבל אין די בכך. עליך להכניס את בניך לתלמוד תורה!"
"אבל מי יסכים לקבל אותם?" פקפק האיש.
"אל תדאג!" אמרתי, "אני אטפל בכך!" הצמדתי לילדים שני אברכים, שלמדו אותם וסיעו להם להשלים את הפער הלמודי, וכעבור תקופה לא ארוכה הם התקבלו לתלמודי תורה מעולים.
לאחר זמן מה באה הנפטרת אל אחותה בחלום, ואמרה לה בפנים מאירות: "תודה רבה שלמדתם אותי את השפה!"
שפת התורה הקדושה היא השפה האמתית. ה' יזכנו שנזכה להגות בתורה תמיד ולהבינה כראוי.