כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ
בימי חג הפסח כל בית ישראל מתעוררים ומקבלים את אותה הארה והשפעה שזכו לה אבותינו בימים ההם שיצאו ממצרים מעבדות לחרות, ונהפכו להיות בגדר הַלְלוּ עַבְדֵי ה' ולא עבדי פרעה (מגילה יד ע"א), ומובא בזוהר הקדוש (בא דף מ ע"ב) כל אדם המספר ביציאת מצרים ובאותו סיפור שמח בשמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה בעולם הבא. באותה שעה מכנס הקב"ה את כל הפמליא שלו, ואומר להם: לכו ותשמעו את סיפור השבח שלי שמספרים הבנים שלי ושמחים בגאולתי.
בלילה קדושה זו יורדת הארה גדולה משמים שבה אפשר להחדיר את האמונה והמידות הטובות בבנינו, על אף שבמשך השנה פעמים שלא מצליחים כל כך לעשות זאת, מ"מ בלילה זו על ידי תיאור סיפור יציאת מצרים והודאה לה' יתברך על ניסיו ונפלאותיו שעשה ועושה עמנו, נחקקים הדברים בלב הילדים ומלווים אותם לכל החיים, ולכן שומעים אנו לא מעט סיפורים על אנשים שרצו להתרחק משמירת התורה והמצוות רח"ל, אך בזוכרם את ליל הסדר יחד עם כל המשפחה חזרו בהם והסתופפו שוב תחת כנפי השכינה, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ (מושאל מנחמיה ח, י), ובכוחו לפעול גדולות ונצורות.
בלע הגדה לא יצא
גולת הכותרת של לילה זו היא מצוות "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר", לתאר להרחיב ולהסביר כל אחד כיד ה' הטובה עליו לבניו ולצאצאיו אחריו את נסי ה' ונפלאותיו ביציאת מצרים, והחדרת האמונה הנטועה בנו מדור דור שה' יתברך הוא מצוי ומשגיח על כל פרט ופרט ובחר בנו כעם סגולה מכל העמים, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ (מנוסח ברכות התורה), וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ (שמות יט, ה).
ולכן צריך לקרוא את ההגדה בנחת ובמתינות, להאזין לשאלות הילדים ולנסות לתרץ להם, ובכך לקשור ולאגוד את כל המשפחה כולה ולנטוע בכל אחד את האמונה, וְהֶאֱמִן בה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה (בראשית טו, ו).
לפני כמה שנים ניגש אלי אדם מסוים ואמר לי: "כבוד הרב, שברתי השנה שיא! סיימתי לקרוא את כל ההגדה בתשע דקות!"
השבתי לו שנפסק להלכה שהבולע את המצה יצא ידי חובה (בדיעבד, אך לכתחילה צריך ללעוס את המצה יפה ואחר כך לבלוע, כמבואר בחזו"ע פסח עמוד ס"ט), אך הבולע את המרור לא יצא ידי חובה, משום שצריך להרגיש את טעם המרור (כמבואר בשו"ע סימן תרע"ה ס"ג), אולם בדרך מליצה אפשר לומר שלכל הדעות והשיטות "בלע אגדה-לא יצא ידי חובה", כיון שתכלית הלילה הקדושה הוא להרחיב ולספר ביציאת מצרים, ולהודות לה' יתברך על ניסיו שעשה עושה ויעשה עמנו, ובכך מגלגלים אנו רחמיו יתברך שימשיך לעשות עמנו ניסים ונפלאות, וכדברי רבותינו (מדרש תהילים יח) כל שעושים לו נס ומהלל ומשבח את הקב"ה עושים לו עוד נס, שנאמר "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהילים ס, ו).
מה נשתנה הלילה הזה
בדרך מליצה, בתחילת ההגדה אנו מכריזים ואומרים "הֵא לַחְמָא עַנְיָא" ומודיעים בכך לאורח שמה שאוכלים הערב זה בסה"כ מצה דקה, לחם עוני, והוא לא ימצא פה הערב חלות ולחמים מטעמים ומעדנים אלא רק לחם עוני, דע מראש!
המפרשים שואלים מהו הקשר בין הפיסקה הראשונה בהגדה-"הֵא לַחְמָא עַנְיָא" והפיסקה השניה "מַה נִּשְׁתַּנָּה" לפיסקה השלישית "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם", וביארו המפרשים שהבן רואה את אביו חורג מהרגלו בשאר ימות השנה ולפתע נהפך להיות נדיב לב ומזמין את כולם שיבואו ויתארחו בביתו, "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח", ותמה הבן, הלא כל השנה כולה אבא לא מוכן לארח אף אחד, ומה קרה היום? "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?"
עונה לו אביו בפיסקה השלישית ואומר: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם", אני למדתי מפרעה, מה פרעה אומר ואינו עושה גוזר ואינו מקיים, כך גם אני אומר ואינו עושה, איני מתכוון באמת לארח אורחים בביתי.
כנגד ארבע בנים דיברה התורה
"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל" (הגדה).
לחכם אנו עונים תשובה "אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן", ואילו לרשע לא עונים אלא משיבים לו בפנים זעופות "אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל", ונשאלת השאלה מדוע לכאורה "מפלים" בין החכם לרשע, ולאחד עונים תשובה ולשני לא.
אלא הסבירו המפרשים שלפי שאלתו של האדם אפשר להבין את רצונו וכוונתו, הרשע שואל "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"-בגוף שלישי, הוציא עצמו מן הכלל, וגילה בכך שאין רצונו לקבל תשובה אלא רק לקנטר ולנגח.
ועוד, הרשע שואל זאת בליל הסדר בשעה שכל בני הבית יושבים סביב השולחן אוכלים מטעמים ונהנים משמחת החג, אילו היה שואל זאת בשבועות שלפני פסח שאז כולם עובדים כל כך קשה בניקיונות הבית ובקניית המוצרים בכשרות המהודרת לפסח, עוד היה מקום להבין את שאלתו, אך כששואל זאת בליל הסדר כשיושבים על כרים וכסתות ושותים יין כבני חורין, זה מראה ומגלה שהוא לא מעוניין באמת לקבל תשובה אלא לקנטר, עם אדם כזה ששואל שאלות רק כדי לנגח לא שייך לנהל דו שיח ולהשיב לשאלותיו.
כדי להמחיש ולהסביר זאת יותר נספר, יהודי תמים קיבל את משכורתו שבוע ימים קודם הפסח ובדרכו לביתו עבר דרך חנות שטיחים וראה שיש "מכירת חיסול-סוף עונה, כל השטיחים בחצי מחיר!". נכנס לחנות ונתפסו עיניו על שטיח גדול ויוקרתי שבמקום לעלות 10,000 ש"ח עולה 5,000 ש"ח, המוכר הזהיר והתריע שאין החזרת כספים ולא החזרת מוצרים, היהודי הסכים ושילם על השטיח במזומן את כל משכורתו שקיבל.
הגיע היהודי בשמחה לביתו והראה לאשתו את השטיח, אשתו שציפתה בכיליון עיניים למשכורת החודשית כדי לקנות את מצרכי החג, בשר מצות יין, ובגדים לילדים, השתוממה לראות את בעלה נכנס לביתו ושטיח בידו, "הרווחנו רווח נקי של 5,000 ש"ח", טען הבעל להגנתו, "השטיח נמכר בחצי מחיר".
"דברים כאלה יכולים לקנות אנשים שיש להם חסכונות וכסף רב", השיבה האשה, "אך לנו המשכורת בקושי מספיקה לקנות את צרכי החג והילדים ואין אנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות פריט זה", לכן עליך להחזיר בחזרה את השטיח.
הבעל הבין שטעה, אך דא עקא, המוכר אמר לו במפורש שאין החזרת כסף ולא החזרת מוצרים, אשתו שהייתה חכמה ופקחית מאוד לקחה מחט ופרמה מספר חוטים בפינות השטיח, והורתה לבעלה שיאמר למוכר שהשטיח הזה פגום ולכן דורש הוא את כספו בחזרה.
שמע הבעל לעצת אשתו והלך לחנות בכדי להחזיר את השטיח, בינתיים הגיע לחנות קליינט קבוע שהיה קונה שטיחים רבים מתקופה לתקופה, ואף הפעם קנה שטיח מלכותי ויקר מאוד, אך לאחר כמה שעות חזר הוא בחזרה לחנות וביקש להחזירו בטענה שמצא בו כתם שמנונית.
המוכר לא הסכים להחזיר את השטיח בטענה שהשטיח נמכר כשהוא עטוף בניילון איכותי ואצלו בחנות אין שמן, לכן לא יתכן שכתם זה בא מחמתו, אלא כנראה השמן נפל על השטיח ברכבו או בביתו של הקונה, ולעומת זאת הלוקח טען שכתם השמן היה על השטיח עוד לפני שקנה אותו, וכך פרץ וויכוח בין המוכר לקונה, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, עד שלאחר וויכוחים רבים הסכימו בניהם שהקונה ישלח את השטיח לכיבוס והמוכר ישתתף עמו בחצי ממחיר הכיבוס.
והנה מיד לאחר מכן הגיע היהודי עם השטיח שקנה בחצי מחיר וביקש להחזירו בטענה שהוא נפרם, המוכר הסכים עמו והחזיר לו את כל הכסף לאלתר.
אחד הלקוחות ששהה בחנות ושמע את כל המתרחש עם שני הלקוחות פנה אל בעל הבית וביקש להבין את פשר הדבר, "מדוע עם הלקוח הראשון שקונה ממך שטיחים בקביעות וביוקר רב התווכחת ולא היית מוכן להתפשר ולהחליף לו את השטיח, ואילו עם הלקוח השני מיד הסכמת לקבל את השטיח ולהחזיר לו את כספו בחזרה?"
חייך המוכר וענה: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּו" (משלי יב, י), אני יודע ומכיר היטב את הקליינטורה שלי, ידעתי שהלקוח הקבוע באמת רצה לקנות את השטיח, ולכן התווכחתי עמו וטענתי שהשמן נפל בביתו או ברכבו ולא בחנות, כיוון שידעתי שהוא מעוניין לקנות את השטיח ויהיה מוכן לשלם על הלכלוך שעשה.
אך הלקוח השני לא רצה באמת לקנות את השטיח, אלא רק להרוויח מהמבצע, וכעת רוצה הוא את כספו בחזרה, לכן גם אם הייתי מביא לו שטיח חדש הוא היה מוצא המתלאה אחרת ומחזיר לי אותו עם פגם אחר, הילכך מיד החזרתי לו את הכסף ושילחתיו לנפשו.
וכך גם בבן החכם והרשע, החכם שואל שאלה לעניין, כדי להבין ולדעת, ולכן משיבים לו תשובה כהלכתה ומבארים לו את תמיהתו, אך הרשע אינו שואל כדי להבין אלא כדי להתריס ולנגח, הוא לא רוצה באמת לקבל תשובה אלא מעוניין להישאר בשאלתו, ולכן לא עונים ומשיבים לו.
מאידך אדם שבאמת רוצה לדעת להבין ולקבל מצווה להסביר לו בדרכי נועם ובמתינו, וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ, תאיר עליו בחום ואהבה ותקרב אותו בעבותות אהבה.
בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב
לכתחילה יש להשתדל לאכול את הכזית האחרון של האפיקומן קודם חצות לילה (חזו"ע עמוד ק"ט).
מסופר על רבי יהונתן אייבישיץ שבליל הסדר החביא את האפיקומן לאביו כדי שיקנה לו מתנה, חצות עמד להתקרב ואביו רצה את האפיקומן, אך רבי יהונתן ביקש בתמורה לאפיקומן שעון חדש שהיה אז מצרך יקר, בלית ברירה אביו הסכים עמו והבטיח שיקנה לו שעון, כיוון שרצה לאכול את האפיקומן קודם חצות.
כשהביא רבי יהונתן את מצת האפיקומן לאביו, אמר לו אביו: "יהונתן בני, נכון שאתה רוצה לאכול גם מהאפיקומן ולקיים את המצווה? על מצוות משלמים, אני אתן לך כזית מהאפיקומן רק בתנאי שתוותר על השעון שהבטחתי לקנות לך" מיד הוציא רבי יהונתן כזית מצה מהכיס שלו ואמר לאביו "חשבתי שתעשה לי את זה, ולכן הכנתי את עצמי מבעוד מועד..". שמח אביו על פקחות בנו הגאון והבטיח שיקנה לו את השעון עם שרשרת מזהב.
יהי רצון שהימים הקדושים הבאים לקראתנו יאירו בעדנו שנזכה לשאוב אמונה כח ושמחה לכל שאר ימות השנה ונזכה לראות בגאולה השלימה, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים, במהרה בימינו, אמן.
