הנהגה ושלום בית

"תדבר אַתָּה אִתָּהּ יפה, ותראה איך היא תשנה את סגנון הדיבור שלה כלפיך"…

אחד הדברים הדורשים שימת לב מיוחדת הוא, שלא ישבח הבעל את אמו בפני אשתו

לפעמים, אדם רק נכנס לביתו, ומיד אשתו מטיחה בו עלבונות. "אינך עומד במילה שלך! תמיד אתה בא מאוחר!"

יהודי אינו יכול לחיות לעצמו. תמיד צריך הוא לכוון את צעדיו על פי הסובבים אותו, החל מבני ביתו, מעגל ידידיו, ואף מעגלים רחוקים יותר. תמיד עליו להתחשב ולסייע לאחרים!

הרב הפתיעה אותם בפסק הלכה מיוחד: "חייבים לעשות שני קוגלים! – האחד בתחילת הסעודה, והשני בסוף הסעודה!"…

'שמעתי את דבריך. אני מבין שהתקנה הנכונה עבורך [כדי שכל הבעיות הללו לא יחזרו ולא יתחילו בעיות נוספות במקומם] היא – שתדיר את רגלך מהמטבח בעת שאשתך שם…'

לאחר שהסתיימה תפילת ערבית, ניגש רבי איסר זלמן לרבי אריה, והודה לו על דרשתו המעוררת. "עוררת אותי להתבונן בעניין חשוב זה, והנה זקוק אני לחיזוק גדול. בדבריך כוונת אלי… בעזרת ה', אקח לקח ומוסר"…

ה"חפץ חיים" קם בפני אשת הת"ח מלוא קומתו ואמר: "בפני אשת חבר של אותו גאון וצדיק, חייב אני לעמוד!"
מיד קמו אחריו כל בני הישיבה, והרבנית מקמניץ נרעשה נוכח הכבוד הרב שחלקו לבעלה וההערכה שמעריכים את בעלה…

אבל רבקה אמנו מלמדת אותנו יסוד גדול!
'לא מעניין אותי מה ההתנהגות של האחרים, הגם שהם מתנהגים כ"פרזיטים" ואכזריים. אותי מעניין לעשות את מצוות ה' שציווני על החסד… הקב"ה הביא לי מתנה לעשות חסד… אני אקיים את המצווה עם כל הנשמה, כמו אברהם אבינו, ששרת ערביים המשתחווים לאבק רגליהם, ונתן להם עגלים'!

אחד מן היסודות שלמדונו חכמים, אשר בכוחם לבנות את חיי האדם, הוא הכלל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ד). אם תצליח

זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר