ברכות השחר אלו ברכות שנאמרות מתוך מטרה טהורה ופשוטה – להודות על העובדה החשובה שקמנו מחדש, שזכינו להתעורר ממהלך השינה. באופן כללי ברכה הינה סוג של תפילה שיש לומר בעת קיום מצווה, בהתאם למועד. מכאן שמועד ברכת השחר מגיע מעט לפני תפילת השחרית, ואם בעבר נהגו לומר אותה בהתאם לסדר הפעולות, הרי שכיום נוהגים לומר את סך הברכות בבית הכנסת ורק לאחר מכן לעבור אל תפילת שחרית.
לא ביום אחד
מקור ברכות השחר מגיע מהתלמוד מסכת אבות. כיוון שמדובר בברכה מאוד ארוכה ולאחריה גם יש לומר את קריאת שמע ואת תפילת שמונה עשרה, אנשים רבים אשר מבקשים לומר אותה, בודקים האם יש נוסח מקוצר, ולו עבור תפילת השחרית שמגיעה אחריה. אי לכך, יש לדעת שאומנם אין נוסח מקוצר, אך כן ניתן להתחיל באופן מדוד ואט אט להעלות שלב – משמע להוסיף בהדרגה קטעים, וזאת כי עדיף לעשות חלק מאשר לא לעשות כלל. יש להבין שבעשייה יש כוח, חיבור למהות ובניית הרצון לומר את כל התפילה כולה, כך שאין הכרח על הפעם הראשונה לומר את כל ברכות השחר.
חלופה קצרה
מי שמתלבט אם לומר רק חלק מתפילת ברכות השחר או את הכול, צריך להבין שכמובן התפילה המלאה עדיפה, אך גם חלק ממנה מראה על כוונה מלאה. מכאן שיש להתחיל עם ברכות השחר, ואט אט לעבור אל ברוך שאמר, אשרי יושבי ביתך, ישתבח, ברכות קריאת שמע לצד קריאת שמע ולסיים עם תפילת העמידה. כמו כן, מי שמרשה לעצמו לברור, ובו זמנית הברכה הארוכה מלחיצה אותו, מומלץ שיתחיל בברכת "מודה אני", שגם היא עוסקת באותה משמעות – בהודיה לשם על כך שהנשמה חזרה אלינו לאחר השינה, לאחר שבמשך הלילה היינו חסרי הכרה. תפילה זו אינו מזכירה את שם השם ועל כן היא נאמרת עוד לפני נטילת הידיים. התפילה קצרה ביותר וכוללת משפט יחיד: סה"כ 11 מלים אשר מסכמות את מהות ברכות השחר.
בכל מקרה של התלבטות מומלץ לשאול רב.
דגשים שיש להכיר
מי שכן מבקש לומר את כל הברכה, אך עדיין אינו מתורגל בה, יכול למצוא עזרה גדולה באפליקציות שתמיד זמינות, ואף טוב לדעת שהברכות אשר מופיעות בגמרא נחשבות יותר קצרות, כך שניתן להתחיל מהן. מה עוד צריך לדעת מי שנמצא בתחילת דרכו? שיש הבדל מינורי בין התפילה של הנשים לבין זו של הגברים, וזאת כי בעוד שהגבר אומר "בָּרוּךְ אַתָּה…. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה", הרי שאישה אומרת "ברוּךְ אַתָּה… שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנו". פה ראוי לחדד שאין מדובר במזעור מעמדה של האישה, ואכן לאורך השנים דנו בכך לא מעט, כך שהמסקנה היא שאין הכוונה לכניעה סבילה מצד האישה, אלא הדברים נאמרים באופן חיובי ומתוך שמחה שהשם בחר לברוא את האישה כפי שהיא, באופן שהבסיס הרוחני שלה מראש יותר גבוה, ועל כן לעומת הגבר, האישה אינה מחויבת בסך המצוות.