אנטישמיות בספרד

ספרד היא אחת ממדינות אירופה שההיסטוריה שלה ושל יהודיה היא מהנחקרים והנכתבים ביותר. כולם מכירים את המושגים גירוש ספרד מחד ותור הזהב מאידך. ורק ממושגים אילו ניתן להבין שלא היה יחס אחיד של מלכי ספרד הנוצרים והמוסלמים ליהודיה והם ידעו עליות ומורדות קיצוניים.

כיום, מרביתם של יהודי ספרד חיים רובם מרוכזים בערים הגדולות ברצלונה ומדריד.  

ראשיתם של היהודים בספרד אינה ברורה, יש שטוענים שהיה יישוב יהודי בחצי האי האיברי בימי בית ראשון ויש שטוענים שרק קצת לפני חורבן בית שני. ישנן אגדות המקשרות את ספרד עם תרשיש המקראית וישנן סברות שערים מסוימות הוקמו על ידי גולים יהודים (אחת האגדות המפורסמות בנושא קשורות בעיר טולדו. בכל מקרה התיעודים הראשונים של יהודות ספרד מגיעים פחות או יותר בתקופה הנוצרית שלה בסוף התקופה הרומאית של חצי האי האיברי בהם ניתן לראות תיעודים של הפרדה בין האוכלוסיה הנוצרית ליהודית ואפילו פוגרמים שהתבצעו נגד היהודים בעיר.

כתובת בכניסה לבית הכנסת הגדול בברצלונה המעידה על המקום כהקדש של ר' שמואל הסרדי (בין תקופתו של הרמב"ן) המנציחה את היות המבנה בית הכנסת כנראה מהעתיקים באירופה (צילום – בני וקנין)

השליטה המוסלמית בספרד והפתיחות והסובלנות הדתית והאנטלקטואלית שאפיינה אותה (במרבית המקומות והשנים לא בכולם) הביאה את היהדות במקום לפריחה כאשר מרבית הפעילות היהודית הייתה מרוכזת בחלקים המוסלמים המובהקים של דרום ספרד ובמרכזים היהודים הקהלתיים בצפונה (למשל חירונה).

המאבקים בין הנצרות לאיסלאם על השליטה בספרד השפיעו רבות על היהודים. ככלל אצבע שלא תמיד היה נכון ניתן לומר שנוח היה ליהודים יותר תחת שלטון מוסלמי. כמו בגלויות אחרות מצב היהודים היה משתנה לפי מצב הרוח, העוצמה הפוליטית והאינטרסים של השלטון – הכנסייה – והאוכלסיה הכללית.

לעיתים השלטון אהד את היהודים וראה בהם כבני חסותו – אך התקשה להגן עליהם מפני האוכלוסייה הכללית שסלדה מהם והכנסייה שלרוב שלהבה את ההמון מול היהודים דוגמא מובהקת לכך היא ברצלונה. היהודים שם היו אהובים על המלך ג'הומה אך הוא לא הצליח לגונן עליהם (לפחות הוא עזר להם בכך שקיבלו אזור מגורים שקל יחסית לגונן על יושביו בעת פוגרומים – ראה על אזור אל קאלל תחת הרובע הגותי בברצלונה).

במקרים אחרים, האינקווזציה – שהיתה הרשות השופטת של הכנסייה, התחזקה ו"שפטה בזרוע חזקה" כל מי שלא התאים לרוחה – כופרים, מכשפות וגם לפעמים יהודים – בעיקר נוצרים חדשים (אנוסים, מומרים, מתנצרים מרצון שנחשדו בקיום מצוות היהדות).

אך שנאת היהודים והזרים לא נשארה בתחום הדת – האנטישמיות הקלאסית – קבלה לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה גוון גזעי – כאשר גם יהודים מומרים – נוצרים חדשים הופלו ונודו על ידי חלק מהקהילות. הכמרים נצלו את שנאת ההמון ליהודים – שנבעה מאלף ואחת סיבות – בראשן כנראה שנאת זר – קלאסית ושלהבו את ההמון בקהילות היהודיות. שנאה זו באה לביטוי בפוגרמים, נידויים, השפלות פומביות, המרת דת בכוח ובאופן פומבי וניתן לומר שלא היה נעים להיות יהודי בספרד של אותם שנים.

השיא של תקופת ההקצנה הדתית הזו מבחינת היהודים היא ללא ספק – הפקודה הבלתי מתפשרת של גירוש ספרד בסוף המאה ה15 על ידי המלכה איזבל. בה גורשו כמעט כל היהודים מחצי האי האיברי, אילו שלא גורשו, החליפו את דתם או עזבו בטפטופים מאוחר יותר – ורק יהודים מעטים נשארו בספרד, שנשארה אנטישמית עד למאה ה20 (במאה ה19 היו עוד החלטות של חידוש הפקודות לגירוש היהודים מהמדינה).