שמנה, יפה וחגיגית!!

שמנה, יפה וחגיגית!!

ערבו של ערב החג בפתח ונשות ישראל, במתח.

החג הזה הוא רק יריית הפתיחה של  מרוץ שומן חגיגי.

כמה יעלו לנו החגים האלו בקילוגרמים? כמה ק”ג נעלה החגים האלו? כמה תעלה לנו ההוללות החמדנית של מנג’טים מעוטרים וחצילים מטוגנים?

הקאוצ’ריות האכזריות יגידו לנו שאפשר גם בחג להתעלות מעל מגשי כבשים נוטפיי רוזמרין, משלוחי פטיפורים מהגיסה הצרפתייה, סיגרים המרוקאים (אוי. הסיגרים המרוקאיים!!..) וכל הפשטידות שבעולם.

הן יפחידו אותנו במחלות, לחץ דם, סוכרת, מראה עגלגל ודוחה. הן ינאמו עד שליטה עצמית, עבודת מידות, התגברות על היצר, לסכל את התאווה.

אני מסתובבת במטבח ופותחת שוב את המקפיא הדחוס, הכל מאורגן לפי ימים?  כן.

הרולדה ואני מנהלות שיחה.

thin-fat2היא מזכירה לי את סבתי עליה השלום.  כמותה לבנה ועסיסית,  נדיבה ומתוקה,  אהובה מאד מאד. מנחמת מאד מאד. ודוברת ברוב ט ע ם.

“אתן הצעירות חושבות שלהיות רזה זה להיות יפה” אומרת לי סבתא רולדה. “ואני אומרת לך שזה כל כך לא נכון. זה די מכוער, להיות רזה מידי. אני מבטיחה לך”.

“לא דיברנו על רזה  מ י ד י”! אני מנסה להשחיל משפט.

“בסדר, בסדר” היא אומרת בזעף מדושן. “לא נכנסים פה לדקויות. דקה נחשבת לפמוט. פמוט זה לא יפה. פמוט לובש חצאית זה שידוך גרוע. אולי אלמן עם שבעה ילדים היה מוכן. לא מישהו אחר”.

“אצלכם, בטוניס” אני מדגישה בבושת. “לא כיום פה”.

בטוניס, ארץ מולדתה של סבתי, היה כלל ברור מאד: אישה שמנה היא אישה יפה!

ככל שהיא יותר שמנה היא יותר יפה!

ככל שיש לה יותר סנטרים, היא נחשבת לשידוך מעולה יותר.

האגדה מספרת שהייתה אישה אחת, שהייתה כל כך יפה. מרוב שהיא הייתה יפה היא לא הייתה יכולה לקום מהכיסא. והיו משלשלים מהתקרה כל מיני חבלים, במקומות ישיבה, כדי שהיא תוכל להיאחז בהם ולהתרומם, ביופייה, כי רב הוא מאד.

לפני החתונה הייתה מטרה אחת – להשמין את הכלה. חודש לפני החתונה היו מניחים מולה מידי בוקר לחם ספוג בשמן זית. ארוחת בוקר.

בצהריים היו יונים ממולאות. תוספת לקוסקוס המסורתי. ולאחריו עוגות דבש וסולת משמנה וסלתה של השומן.

נשות טוניס היו מתגאות בילדותיהן המפוטמות, והשדכניות היו משבחות את עורן הבוהק המתוח מעל משמני הצוואר והלחיים.

“נעמה גדולה יפה שמנה אדומה” הייתה סבתי נוהגת לומר על אחת מגיסותיי בכל הזדמנות שראתה אותה.

“אדומה” התייחס ללחיים הוורדרדות בוהקות. נעמה תמיד עסוקה בללעוס משהו, או לחייך בשביעות רצון לאחר שמשהו שהיא לעסה מתעכל בבטנה.

היא אוהבת לאכול.

thin-fat1לא לדבר. ומסמיקה בקלות כשמדברים איתה. ביישנות.

זו הסיבה שלחייה סוגות בשושנים. ביישנות וזיעת בשר.

“תלמדי מנעמה” הייתה סבתי אומרת לי פעם, כשהייתי מעצבנת אותה ברזון ההוא, אליו אני מתגעגעת כל כך היום. “תראי איך היא יפה כל כך, כי לא צמה כמוך!”.

“אני לא צמה!”.

“לא? אז יאללה בואי  תשתי כוס ח’ליב… והנה יש פה ספינז’ות עם סוכר, בואי תראי שאת לא בדיאטה מותק. בואי תאכלי, תהיי יפה בשביל סבתא!”…

סבתא היקרה הלכה לעולמה. חבל שלא ראה כמה יפיתי בשנים האחרונות.

צדיקה הייתה, בהזדמנות אספר לכם איך האכילה הרבה עניים ומחוסרי בית.  אותנו היא האכילה, זה  בטוח.