אחד מהמרכיבים החשובים והעיקרים בחינוך הילדים הוא הדוגמא האישית, ורמזו זאת בציווי חז”ל “להזהיר גדולים על קטנים”, להזהיר מלשון אור וזוהר, יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, ג), אם האבא זוהר ומאיר במידותיו ודרכיו בניו יושפעו מכך ללכת בדרך הטובה, כשהבנים רואים את אביהם מקיים את המצוות בשמחה והתלהבות, הולך במסירות נפש ללמוד תורה ולא מפספס תפילה במניין בשום אופן, זה נחקק במוחם בליבם וגורם להם להבין את מעלת התורה והמצוות וחושקים ורוצים להידמות לאביהם וללכת בדרכיו.
רבותינו במסכת יומא (פו ע”א) דורשים על הפסוק וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אלוקיך (דברים ו, ה), שיהיה שם שמים מתאהב על ידך. כיצד אוהבים את ה’ יתברך? יש אדם שינשק את ידיו וירימם כלפי השמים בחושבו שבזה הוא אוהב את ה’, אך רבותינו מלמדים אותנו שאין זו כוונת התורה בציווי לאהוב את ה’, אלא אהבת ה’ פירושו “שיהיה קורא (לומד בתורה שבכתב), שונה (לומד בתורה שבעל פה, משניות וגמרא), ומשמש תלמידי חכמים, ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות (מתנהג בדרך ארץ ומידות טובות)”, הוא נקרא אוהב ה’ וגורם להאהיב את שמו יתברך בעולם, ומה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
הגר”א כותב בספרו אבן שלמה (פ”א ס”ב) שעיקר חיות ועבודת האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים, זהו העיקר- מידות הטובות ודרך ארץ, בפרט בתוך הבית עם האשה, התנהגות ההורים זה עם זה משפיעה על הבנים, “להזהיר גדולים על הקטנים”-תיזהרו הגדולים, הקטנים מסתכלים ובוחנים והדברים נחקקים בליבם! אם הבעל מתלונן כל הזמן בפני אשתו מדוע לא הכינה מאכל פלוני ומדוע לא עשתה את זה ואת זה, והאשה מגיבה בכעס וטרוניה כלפי הבעל ומתעוררת מכך מריבה, דבר זה נקלט ונחקק בילדים ומפתח בהם מידות רעות של כעס וכדו’ וכשגדלים מחזירים הם את הכעס כלפי ההורים באי שמיעה וציות לדבריהם.
אחת מהדוגמאות הדרושות שימת לב היא שלא ישבח הבעל את אמו בפני אשתו, “הדגים שאמא שלי בישלה, אין כמוהם, לעולם לא תצליחי לעשות כמוהם”, דיבור זה פוגע ומעליב מאוד את האשה, לאחר כל העמל והטרחה שטרחה לקנות את כל המוצרים ולהכינם זו המחמאה שהיא צריכה לקבל? וכי יש לה את הניסיון של עשרות השנים שיש לאמו? איפה הדרך ארץ והמידות הטובות? אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי (ישעיה סו, א), וכי זה בית שהשכינה יכולה לשרות בו? לא, השכינה בורחת מבית כזה ובעקבות כך מתחילים כל הצרות והבעיות.
וכן האשה לא תשבח את אביה בפני בעלה, אלא רק ישבחו ויעודדו אחד את השני, עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב, כד), “איזה סלט נפלא הכנת, התיבלון היה בכמות המדויקת. אין כמו העוגה שאת מכינה, טעימה בריאה ולא עושה צרבות”, וכן הלאה, תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט, ט), לחפש כל הזמן איך לשבח את האשה, והאשה תחפש איך לשבח את בעלה, כשהבעל יהיה בבית הוריו בפני אמו לבד ישבחה ויפארה כפי שחפץ ליבו, אך לא בפני אשתו, וכן האשה תשבח ותברך את אביה, אך לא בפני בעלה.
אם חיים בצורה הזאת, אין חיים טובים ומאושרים מאלה, וגם הבנים לומדים מהוריהם דרך ארץ ומידות טובות וגדלים בצורה נכונה וישרה, ומרווים להוריהם רוב נחת ושמחה, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהילים קכח, ג).
יהי רצון שנזכה ליישר דרכנו ואורחותינו ותשרה השכינה בביתנו, ונזכה שיתקיים בבנינו וצאצאנו דברי הנביא (ישעיה סא, ט) כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה’, ונראה בקרוב בקרוב בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
