סיפר רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל:
המגיד מקוֹזְ'נִיץ, רבי ישראל הופשטיין זצ"ל, היה בעל רוח הקודש, נולד לעת זקנותם של הוריו.
המגיד מקוז'ניץ היה אדם חולני וחלוש, ולמרות חוליו, שימש כאב"ד, תלמיד חכם מופלג מאוד.
פעם הגיעו אליו זוג, שביקשו שהרב יסדר להם גט כריתות.
סיפרו לרב, שדעותיהם חלוקות, ולא מצליחים להשתוות בדעותיהם. – "כל אחד 'נשאר' בדעה שלו"…
התעניין הרב לברר במה מדובר, וסיפרו שהכל בגלל הפשטידה ('קוגל')…
הבעל טען כי יש להביא את הפשטידה בתחילת הסעודה, – 'הדבר ברור אצלו כשמש בצהרים!'
ולעומתו טוענת אשתו, כי יש להביא את הקוגל בסוף הסעודה – וגם אצלה המנהג פשוט…
שמע הרב את טענות הצדדים, ואמר, שבכדי להכריע הוא מוכרח לחקור ולהעמיק בעניין, ורק למחרת יתן להם תשובה.
למחרת, היו בטוחים הזוג שהרב יסדר להם את הגט, אך הרב הפתיעה אותם בפסק הלכה מיוחד:
"חייבים לעשות שני קוגלים! – האחד בתחילת הסעודה, והשני בסוף הסעודה!"…
***
ידוע, שיש מנהג אצל חלק מחסידי קוז'ניץ, להגיש בסעודת השבת שני קוגלים – והוא הנקרא "שלום בייעס קוגל" (קוגל של שלום בית) – כנראה שהמנהג נוצר בעקבות פסק המגיד מקוז'ניץ… או אולי אלו צאצאי הזוג הנ"ל…
***
ממשיך הרב גניחובסקי זצ"ל: בוא וראה, השורש שגרם לכל הויכוח – בגלל שהבעל לא היה מוכן להרכין את הראש בפני אשתו…
אם הבעל היה מוכן להתפשר ולהסכים ל"מנהג" של אשתו להביא את הקוגל בסוף הסעודה, ['אשתי, את הצודקת. כנראה שטעיתי… המנהג הנכון הוא המנהג שנהגו בבית הוריך – תגישי את הקוגל בסוף הסעודה'…] –
אפשר שאשתו היתה חוזרת בה מ'מנהג אבותיה'… וכל הויכוח לא היה מתחיל!
אשתו היתה נבוכה, ומיד חושבת לעצמה – 'אולי אני "מכשילה" אותו, אני בעצם מבקשת ממנו לעבור על מנהג אבותיו… הרי הוא אומר שהדבר ברור אצלו כשמש בצהריים שיש להגיש את הקוגל בתחילת הסעודה! ועוד, הרי הבעל הוא המנהיג הרוחני של הבית – אני חייבת לקבל את הפסק שלו!'
ומיד היתה משיבה לבעלה – "אתה יודע, אני קצת מסתפקת לגבי המנהג של אבותי. אולי אני לא זוכרת את המנהג באופן ברור… – אני חושבת שכדאי שנעשה כמו שאתה אומר!"
ברגע שהבעל היה מוותר – מיד היה נעשה שלום בית, ואשתו היתה מתבטלת לדעתו!
אבל בשעה שהבעל 'נלחם' על עמדתו – האשה מנגד חושבת – 'אתה תנצח אותי?! מה פתאום! לא תנצח!' – ואז מתחיל עניין 'ההתנצחות' ההדדית, עד למצב של 'שבירת הכל'…
אדם צריך להיזהר לא להיכנס ולעמוד ב"עמדת המנצח"! תמיד להיכנס לעמדת "הפשרה"!
ובזה יראה שלום בית בביתו כל הימים.
