הרב יוסף משאש סיפר בשם אביו מעשה שהיה, שעשיר גדול מהעיר מקנס בא לפני הרב ואמר לו: "יש לי כסף כמו חול אבל מה כל הכסף הזה שווה אם אין לי חיים? כל יום – וכל היום – ביתי מלא בקטטות; קטטות עם האשה, קטטות עם הילדים. כבוד הרב! זה עתה עבר עלינו חג הפסח. יותר טוב שלא תשאל איזה חג עבר עלי – תשעה באב יותר טוב ממנו!"…
אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום, וכשזה איננו – כל הכסף שיש לאדם אינו שווה מאומה!
בראש וראשונה אדם צריך להשתדל ולהתאמץ להרבות את השלום בתוך ביתו, וכמאמר הכתוב (תהלים קכב, ז): "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ". משום כך, ראוי לכל אדם להתפלל בכל בוקר במניין שיש בו כהנים, כדי להתברך מפיהם בברכת השלום, "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כו) – וע"י כך יזכה לברכה ולשלום בכל מעשיו וענייניו.
"איך אני יכול לחיות אִתָּהּ בשלום", שח בְּפָנַי אדם. "היא מרגיזה אותי, לא מדברת אלי יפה!".
"תדבר אַתָּה אִתָּהּ יפה, ותראה איך היא תשנה את סגנון הדיבור שלה כלפיך", אמרתי לו. "אם היא תראה שאתה לא נגרר לענות לה באותה שפה בוטה, כפי שהיא מדברת אליך – סופה שתרכין ראשה בפניך! לעומת זאת, אם תענה לה באותה שפה – היא תרים את ראשה עוד יותר למעלה!".
הבסיס לשלום בית הוא לדעת להבליג. להתגבר על התאווה 'לענות וללמד לקח'. גם אם אמרו לך איזושהי מילה – תנסה ללמד זכות וכך יֵקַל עליך להבליג!
אנשים יוצאים למלחמות על שטויות. "הוא לא הזמין אותי לחתונה של בנו – גם אני לא אזמין אותו אלי!"… וכדומה.
מדוע לא תדון את חברך לכף זכות? וכי לא קורה שבן אדם שוכח? לְךָ בעצמך זה לא קורה לפעמים? אם היית רואה את רשימת ההזמנות שלו, יתכן שהיית מוצא את שמך בראש הרשימה… קרה מה שקרה וההזמנה לא הגיעה. בשביל זה כדאי להסתכסך?
אם אדם ישתדל לדון כל אדם, ובפרט את הקרובים אליו ביותר, לכף זכות – יוכל השלום להתרבות לאין ערוך, והרבה מחלוקות וכעסים יוכלו להימנע.
♦♦♦♦♦♦
על הכתוב (תהלים לד, טו): "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" דרשו חז"ל (אבות דרבי נתן א פרק יב): "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יושב אדם במקומו ושותק – היאך רודף שלום בישראל? אלא, יֵצֵא ממקומו, ויחזור בעולם, וירדוף שלום בישראל שנאמר 'בקש שלום ורדפהו'. הא כיצד? בקשהו במקומך, רדפהו למקום אחר. רבי יוסי אומר: אם יֵשֵׁב אדם בתוך ביתו ואינו יוצא לשוק – היאך הוא מטיל שלום בין אדם לחברו? אלא מתוך שהוא יוצא לשוק, הוא רואה בני אדם מתנצים, ונכנס ביניהם ומפשרם".
מצוה זו של הבאת שלום בין אדם לחברו – שונה משאר מצוות, וכך אמרו חז"ל (במדבר רבה יט, כז): "לא הקפידה התורה לרדוף אחר המצוות אלא 'כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר' (דברים כב, ו), 'כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ' (שם כד, כ), 'כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ' (שם, כא), 'כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ' (שם כג, כה), 'כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ' (שמות כג, ד), 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ' (שם, ה), – אם באו לידך אתה מְצֻוֶּה עליהם, ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום – בקש שלום במקומך ורודפהו במקום אחר".
לרדוף אחר השלום משמעותו: בכל עת, בכל מצב, ללא יוצא מן הכלל. אין תירוצים: 'הוא צריך לבקש ממני…' – לא! גש אתה אליו! בַּקֵּשׁ שלום ביום ורודפהו בלילה. בַּקֵּשׁ שלום במקום יישוב, קרוב, ורודפהו גם עד למקומות רחוקים! בַּקֵּשׁ שלום אם אתה עני ורודפהו גם אם אתה עשיר ומכובד. בַּקֵּשׁ שלום בבחרותך ורודפהו בזקנותך. בַּקֵּשׁ שלום בבריאותך ורודפהו בחוליך. בַּקֵּשׁ שלום כשאתה מוצא זמן פנוי ורודפהו גם כשאתה מאוד עסוק.
מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, רבן של כל ישראל, שלא חטא כלל וכלל כלפי קרח ועדתו, ובכל זאת פנה הוא אליהם, כמו שדרשו חז"ל על הכתוב (במדבר טז, כה) "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם", ולא חס על כבודו.
משפחות התפרקו, מדינות נהרסו, עולמות חרבו – בגלל מחלוקת! לא היה איזשהו פיקח, דוגמת אהרון הכהן, שהשכיל לרדוף ולהשכין שלום בין הצדדים. כל אדם צריך להשתדל להיות ה"אהרון" שבדורו ולנסות להשכין שלום בין בעלי מחלוקת בלי לומר "זה לא העסק שלי", או "זו איננה חובה המוטלת עלי".
מידה כנגד מידה לא בטלה (בראשית רבה ט, יא). מי שמוותר, מוכן להתכופף למען השלום – הקב"ה יברך אותו בברכת השלום, בכלי המחזיק שפע ברכה והצלחה עד בלי די!
