כל ביאתנו לעולם הוא כדי לעמוד בניסיונות, ורבותינו גילו לנו שישנם שלושה דברים שבהם אפשר להכיר את מהות האדם אם הוא עומד בניסיונות או חלילה להיפך.
בשלושה דברים אדם ניכר- בכוסו בכיסו וכעסו (עירובין סה ע”ב), כשאדם לומד עם החבורתא בכולל אין זה מספיק כדי לבחון את מהותו האמתית, שהרי החברותא רק לומד איתו, הם לא אוכלים ושותים יחד ואין ביניהם ענייני כספיים, אלא הם רק חברים טובים-יושבים ולומדים ביחד בחשק ובשמחה, מצויין, אם נשאל את החברותא מה מהותו של אותו אדם הוא יאמר: “אין כמוהו בעולם, שקדן עצום, בעל לב טוב, מתפלל מעומק הלב ולא מדבר לשון הרע”, אך הוא לא באמת יודע את מהותו הפנימית.
בדרך כלל יש רק בחינה אחת שגם החברותא יכול להכיר בוודאי אצל חבירו- מהות הכעס-“כעסו”, מסתמא שבחלוף הימים ותוך כדי הלימוד נוצר ביניהם כל מיני מתיחויות והקפדות, ואו אז יכול לבחון האחד את חבירו במידת הכעס, אם הוא כועס על כל דבר קטן או לא.
אך זה אינו מספיק כדי לבחון את מהותו האמיתית של האדם, צריך לבחון גם האיך הוא מתנהג בכיסו ובכוסו.
המבחן האמתי של האדם זה בחיי הנישואין, כשאדם נושא אשה הוא נבחן בשלושת הדברים הללו ואשתו יכולה להבחין במהותו האמיתית תוך מספר ימים, ונפרט את הדברים:
כיסו- האשה דורשת ומבקשת מבעלה כסף ויכולה להכיר מיד מה מהותו ב-“כיסו”, איך הוא מגיב, האם הוא כועס כשמבקשת ממנו כסף, האם אע”פ שאין לו כעת הוא מצטדק ומבטיח שבעתיד כשיהיה לו הוא יתן לה את מלוא כספו וימלא את רצונה (גם אדם הנמצא במצב כלכלי קשה צריך בוודאי לחפש פתרונות איך לצאת מהמצב, אך בשום פנים ואופן אין הפיתרון להתנפל על האשה ולהפוך אותה לאשמה).
כעסו- הבעל מבקש וחפץ שאשתו תעשה עבורו דברים מסוימים, אך קורה ופעמים שהאשה לא מצליחה לעשות את אותם דברים. באותו זמן היא יכולה לבחון את מהות בעלה בעניין הכעס, איך סדר ההנהגה שלו, האם הוא יתרגז ויזעם על שלא מילאה את בקשתו, או שיכבוש את מידותיו וכעסו ולא יגיב. וכן לאחר שזוכה האדם לבנים הוא נבחן האם יעזור לאשה בבית והאם יהיה קפדן עם ילדיו או שליו ורגוע.
כוסו – האיש נמצא כבר בבית שלו ויכול להרשות לעצמו קצת לשתות יין, אך אין הכוונה בדווקא רק יין אלא הכוונה לסדר הנהגתו בכל ענייני האכילה והשתייה, האם יגיב לאשה במחמאה וחיבה על האוכל שהכינה, או שיתלונן שחסר מלח ותבלין כזה או אחר. הוא בא רעב מהכולל והאשה לא הכינה אוכל, כעת הוא נבחן ב”כוסו”, האם יקפיד או יאמר מילה טובה.
ולכן רק לאחר שאדם נושא אשה שייך לומר שיש לו שלימות ואפשר להכיר ולדעת את מהותו האמיתית, כיוון שעד שלא נשא אשה הוא לא נבחן בשלימות שלו, נכון, גם לבחור יש ניסיונות של היצר הרע, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כא), לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (שם ד, ז), משעה שאדם נולד, נולד יצר הרע עמו (סנהדרין צא ע”ב), אך אין לו כל כך את ניסיונות החיים, הניסיון הכבד הוא כשאדם נמצא עם האשה ומתמרן יום יום, שעה שעה, ועל אף הקושי הוא עומד איתן בכל הניסיונות.
ולפי זה מובן היטב מדוע הנישואין קרואים “אדם”, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם (בראשית ה, ב), לפי שרק כשנושא האדם אשה מתחילה סדרת הניסיונות המגלה את מהותו האמתית של האדם והמביאתו לידי שלימות.
ה’ יזכנו שנזכה לתקן את דרכינו וליישר את אורחותינו ונזכה לחיות חיים טובים ומאושרים, חיים שבהם תשרה השכינה הקדושה בתוכנו, איש ואשה זכו שכינה ביניהן (סוטה יז ע”א).
