שיבולים, שיבולים

תחילתו של הקיץ מאופיינת בשדות מתנחשלים של שיבולים מכל הסוגים.

שיבולים הם שם כולל לצמחים שבהם גדלים גרגרים של חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמת.

שדות חיטה צומחים הם מראה יפה מאד, זכרונות הנסיעות משנות ילדותי נקשרים בנופי  שדות החיטה הרבים שצומחים בארצנו ומתנחשלים בחן. והחיטה צומחת שוב…

ראשונה היא – החיטה

החיטה מוזכרת בתנ"ך פעמים רבות מאד, הן בתור הצמח הגולמי – השיבולים  (חלום יוסף) והן בתור התוצר – לחם, מזונו העיקרי של האדם. לחם הפנים שהיה במקדש, שתי החלות שאנחנו מקדשים עליהן בשבת ועוד ועוד. אזכורים רבים המוכיחים כי לדגן משמעות רבה.

את קרבן העומר מקריבים משעורים. ואנחנו מתקרבים לתקופה המכונה במקרא "קציר חיטים". כך ציינו מאורעות שהתרחשו בתקופה הזו, למשל כשהיכה שמשון בפלשתים זה קרה בתקופת "קציר חיטים" [שופטים ט"ו]. ובכלל, הייתה זו תקופה בעלת חשיבות רבה.

מה עוד אנחנו צריכים כדי להבין שזה בדיוק הזמן לדבר קצת על חמשת מיני דגן?

החיטה, ראשונה משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל, נזכרת 30 פעמים במקרא, בראש רשימת גידולי היסוד של ארץ ישראל.

מזרעי החיטה טוחנים ומכינים את הקמח שממנו מכינים לחם, עוגות, פשטידות ומוצרי בצק אחרים. החיטה משמשת כיום גם כמקור למספוא (אוכל לבהמות) ולייצור שמן חיטה לצרכים רפואיים.

בימי הביניים שימשו מיני חיטה שונים לריפוי מחלות עור, קצרת, פצעים מוגלתיים וכן לשיפור עור הפנים, לניקוי רפואי אינטימי לנשים ולהקלת כאבי חזה וכליות. ברפואה העממית בימינו משמשת החיטה לניקוי ורענון עור הפנים, לטיפול בדלקת פרקים, בשיעול, בסתימות בדרכי השתן וכן לשיכוך כאבים ולשיפור הזיכרון‏.

 שעורה

שעורה תרבותית המכונה בקיצור "שעורה", היא מין ממשפחת הדגניים.

קמח שעורה כונה "לחם עוני" – מזונם של עניים ושל בהמות הבית. השעורה משמשת גם כחומר גלם לייצור בירה. השעורה יכולה לצמוח גם באזורי בצורת הדלים בגשם, שהחיטה אינה יכולה לצמוח בהם. השעורה נחשבת גידול המזון החמישי בחשיבותו בעולם‏!

שיבולת שועל

שיבולת שועל היא דגן שמגדלים אותו בעיקר לשימוש כדייסה (קוואקר) וכן משמשת גם כמספוא לחיות משק כסוסים ופרות.

בארץ גדלים תשעה מיני שיבולת שועל. אחד מהם – המתקרא "שיבולת תרבותית", מיועד לשימוש קוסמטי. השיבולת בעלת סגולות המגנות על העור ושומרות על לחותו.

 הוא גם מעולה לסיוע לריפוי פצעים ודלקות.

שיפון

שיפון תרבותי או בקיצור "שיפון‏", אחד הגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר והוא דומה לחיטה ולשעורה. ניתן להשתמש בדגני השיפון להכנת קמח, לחם שיפון, בירה משיפון (כמו גם חלק מסוגי הוויסקי, והוודקה) ומספוא לבהמות. ניתן לאכול את הדגן גם בשלמותו או משוטח.

מקור השיפון בזן בר אשר בוית במזרח אסיה הקטנה.

לפני שנים רבות, הוא התערבב בשקים עם משלוחים של חיטה ושעורה שנשלחו לארצות אירופה, נזרע וגודל שם והתפרסם. יש אנשים שקיבתם רגישה לחיטה, והם מעכלים טוב יותר את השיפון. עבורם קיומו של לחם שיפון הוא ברכה.

כוסמת

סוג נוסף של שיבולים. במערב צרפת נפוץ השימוש בקמח המיוצר מהכוסמת (Sarrasin, Blé noir) להכנת חביתיות מיוחדות בטעמן, ובספרד הוא מוכר בשם "קמח שחור" .

במזרח אירופה משמשת הכוסמת להכנת דייסה מלוחה, בליני, וגם פנקייק רוסי המתקרא "אלאדושקי" וביפן משתמשים בה להכנת איטריות.

באיטליה היא משמשת להכנת פסטה הנקראת "פיצוקרי" – מאכל טיפוסי לצפון איטליה.