מסירות נפש לקיום המצוות
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר…וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב, ב-ג).
בטעם שניתנה מצוות המילה דווקא ביום השמיני כתב אור החיים הקדוש (ד"ה ונראה לתת טעם לסמיכת וכו') על פי דברי רבותינו (דברים רבה כי תצא פ"ו, ובזוה"ק תזריע מד ע"א) שהוא מפני שבגוף האדם יש חומר שנקרא מוגלובין (muglobin) הגורם לקרישת גם האדם במקרה של פצע חֶתֵך או זריקה וכדו', ובכך עוצר את יציאת הדם מהגוף ומגן על האדם מפני סכנת מוות, שהרי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ (דברים יב, כג), ובלי הדם הגוף לא יכול לתפקד ולחיות.
בימים הראשונים לאחר שהתינוק נולד רמת המוגלובין שלו נמוכה, ורק ביום השמיני ללידתו רמת המוגלובין שלו מספיקה גדולה וחזקה כדי שנוכל לקיים בו את מצוות המילה ויקרש דמו לאלתר ולא יסתכן, לכן ציוותה התורה למול דווקא ביום השמיני כשבגוף התינוק נוצר כמות מספקת של קרישת דם ולא קודם כדי שלא יבוא לידי סכנה.
במחקרים שנעשו לפני כעשרים שנה ויותר הבחינו בתופעה מוזרה זו שבפתאומיות ביום השמיני רמת המוגלובין של התינוק קופצת וגדלה בצורה חדה ומשמעותית, ולא הצליחו החוקרים להבין פשר הדבר, מדוע בימים שקודם לכן רמת המוגלובין עולה מעט מעט ואילו ביום השמיני עולה בצורה משמעותית.
בין צוות החוקרים היה יהודי ירא שמים הקובע עתים לתורה מידי יום ביומו וגם חוקר בחקר הרפואה, והסביר לשאר החוקרים שסיבת הדבר הוא מפני שביום השמיני קבע הקב"ה בתורתו שצריך למול את התינוק, וכדי שלא יסתכן מחמת יציאת הדם הטביע הקב"ה בטבע שביום השמיני רמת המוגלובין תעלה כדי שמיד יקרש הדם ולא יבוא התינוק לכלל סכנה. וכדברי אור החיים הקדוש שכתב פירוש זה לפני כ-300 שנה.
במשך כל הדורות העם היהודי מסר נפשו על מצוות המילה ולכן היא התקיימה ונשמרה בידם ואפילו אנשים הרחוקים משמירת תורה ומצוות מלים את בניהם ביום השמיני, כיון שכל מצווה שמסרו ישראל נפשם עליה התקיימה בידם (שבת קל ע"א).
בתקופות מסויימות בגלות אירופה אסרו על היהודים למול את בניהם, ובכל זאת היו היהודים מוסרים נפשם ומלים את בניהם בסתר, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר.. (לשון מושאל מתפילת שחרית).
פעם אחת הגיע לביתו של אחד המוהלים קצין רוסי ואמר שיש בידו מידע שהמוהל היהודי מל לאחרונה למעלה מעשרה תינוקות, על אף ציווי ראשי המדינה שלא למול, ולכן עונשו עונש מוות.
המוהל הכחיש את הדברים וטען שאינו יודע במה מדובר, אך הקצין היה עיקש בדעתו וטען כנגדו שיש בידו את כל ההוכחות והראיות לדבר, אולם מוכן הוא לעשות הסכם עם המוהל, אם יגלה לו את עשרת היהודים שביקשו למול את בנם, הוא יוותר לו ולא יענישהו עונש מוות. אך המוהל לא הסכים לגלות ונשאר איתן בטענתו שלא מל אף יהודי.
ביקש הקצין לגלות לפחות שלושה מהיהודים שביקשו למול את בנם כדי שיוכל למלאות את תפקידו, אך המוהל התעקש וטען שאינו יודע במה מדובר, יצא הקצין בפנים זועפות מביתו של המוהל והבטיח שעוד יתנקם בו.
לאחר מספר ימים הגיע הקצין לביתו של המוהל היהודי ובידו תינוק קטן, כשראה המוהל את מכוניתו של הקצין חונה סמוך לביתו החל להתוודות ולקרוא קריאת שמע כיון שהבין שמותו קרוב, אך להפתעתו הקצין נכנס לביתו והתוודע בפניו שהוא יהודי ומבקש הוא שימול את בנו הקטן שנולד לפני שמונה ימים, והוסיף לבקש סליחה על שבדק וחקר בתוקפנות את המוהל אם יגלה את היהודים שהסכימו למול, והסביר שעשה זאת רק כדי להיות בטוח שחלילה לא יגלה המוהל לצבא הרוסי שהוא, הקצין הרוסי, מל את בנו.
לאחר שמל את הבן, שאל המוהל את הקצין הרוסי אם הוא אוכל ושותה ביום הכיפורים, והקצין ענה שהוא אינו יודע מה זה יום הכיפורים..
"האם אתה יודע מה זה שבת?" שאל המוהל.
"לא", ענה הקצין.
התפלא המוהל ושאל, "אם כן כיצד אתה יודע שאתה יהודי?"
"אני מהול, וזה לי האות והסימן שאני יהודי ומובדל מבין הגויים", ענה הקצין והמשיך, "ועל אף שיודע אני בעצמי שכעת איני יכול לקיים את התורה והמצוות, אך בלבי תקווה שיגיע היום שאצליח להשתחרר מהצבא הרוסי ואקיים את כל מצוות התורה, ורצוני שבני גם יהיה יהודי וימשיך דרך אבותינו".
לאחר כמה שנים השתחרר אותו יהודי מהצבא הרוסי ונהפך לרב גדול בישראל.
ללמדנו שכל מצווה שיש בה מסירות נפש סופה להתקיים, לפעמים האדם מקבל על עצמו להתחזק בשמירת התורה והמצוות ולפתע הוא נתקל בניסיונות קשים ומרים, והוא חושב בליבו שזה ראיה שהקב"ה לא אוהב אותו ואינו חפץ בו, ולכן לא עוזר לו.
אך הוא לא מבין שההיפך הוא הנכון, הקב"ה נותן לו את הניסיונות כדי לקרב אותו אליו ולעלותו במעלות גדולות, נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵס לְהִתְנוֹסֵס (תהילים ס, ו), הניסיון ניתן לאדם כדי לגדל ולרומם אותו, זה הסולם שדרכו יוכל האדם לעלות ולהתעלות, ולכן אין להתעצב ולהישבר מהניסיונות, אלא אדרבה לשמוח ולעמוד בהם בעוז ובגאון.
