פרשת תזריע מצורע תשעז

or haparasha1

טהרתן של ישראל

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב, ב). וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב (שם טו, יט).

מצוות הטהרה היא אחת מיסודות התורה שעליה העם היהודי עומד מדורי דורות, כשבלעם הרשע הסתכל על ישראל כדי לקללם, פתח ואמר כִּֽי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ (במדבר כג, ט), ודרשו רבותינו (מדרש אגדה) וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ- אלו האמהות, ששומרות על קדושתן טהרתן וצניעותן, ומקפידות על כל דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה.

לצערנו ישנם רבים שלא יודעים על חשיבות וחומרת מצווה זו, וחושבים שברחיצה באמבטיה כבר נטהרת האשה ומותרת לבעלה, אך אינם יודעים את דברי הרמב"ם שנפסקו להלכה (פי"א מהלכות איסור ביאה הט"ז) שאפילו אם תשפוך עליה כל מימות שבעולם, היא לא תטהר, עד שלא תטבול במקווה טהרה, והאדם שחי איתה הרי הוא בכרת! נכרת מן העולם, וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת (ויקרא יח, כט), גם האשה וגם הבעל חלילה בכרת, עד כדי כך!

פעם אחת נכנסתי לאחת מבתי הכנסיות ביום הכיפורים ושאלתי אותם אם הם צמים ביום הכיפורים. מיד הם ענו בנחרצות, "בוודאי, מי לא צם ביום הכיפורים, וכי אנחנו לא יהודים?"

המשכתי ושאלתי אם נשותיהם טובלות במקווה טהרה, אך הם השיבו שהיום לא צריך את זה, ומספיק לרחוץ באמבטיה. הסברתי להם את דברי רבותינו ז"ל שאם האשה לא טובלת במקווה טהרה, הרי היא נשארת בטומאתה, והאדם שחי עמה הרי הוא חייב כרת, וכאילו אכל ביום הכיפורים, ויותר חמור מכך, כיון שהוא דבר שנעשה בתמידות במשך כל השנה כולה!

לאחר שיצאתי מבית הכנסת, רדף אחרי אדם ואמר לי: "הרב, תאמין לי שלא ידעתי מזה בכלל, חשבתי שאמבטיה מועילה, מעכשיו אני מקבל עלי שאשתי תלך למקווה" ומאותו יום התחזק אותו אדם יותר בשמירת התורה והמצוות והחל להגיע לשיעורים מידי יום ביומו.

ובדרך אגב למדנו על החשיבות לדבר על נושאים אלו אפילו עם בני אדם הרחוקים משמירת תורה ומצוות, כיון שבמילה אחת קטנה יכולים אנו להשפיע עליהם ולהצילם מאיסורים חמורים ביותר.

♦♦♦♦♦

בתקופת השואה העמיסו הנאצים הארורים (ימ"ש) יהודים רבים בתוך קרונות רכבת בדרך למחנות ההשמדה. בין אותם יהודים היו גם אם ובתה הקטנה בת השמונה, האם ידעה והרגישה כי כנראה נחרץ חלילה גורלן למיתה, ולכן אמרה לבתה כשדמעות מציפות את עיניה שאם הקב"ה יסייע בידה ויצילה ממוות היא מבקשת ממנה שתשמור על צוואתה בכל מחיר, ומהי הצוואה החשובה? האם בקשה מבתה לשנן יום יום את המילים 'טהרת המשפחה', אפילו שאינה מבינה כלל מה משמעותן ומה הן אומרות, וכאשר היא תרצה להתחתן עליה להתנות עם הבחור המיועד, יהא אשר יהא, כי היא מעוניינת לשמור על טהרת המשפחה ואת מהות המושג תברר אצל רב כלשהוא ואם לאו לא תנשא לו!

ואמנם באחת התחנות הבאות עת נפתחו דלתות הרכבת לקליטת יהודים נוספים, ניצלה האם את ההזדמנות והבריחה את בתה מבלי שהבחינו בכך הגרמנים.

כעבור שנים, הילדה אשר ניצלה, הגיעה לארץ וגדלה בקיבוץ חילוני, בקשה להינשא לאחד הבחורים החילוניים, אך לא שכחה להציב לו את 'טהרת המשפחה' כתנאי ראשי, הבחור המיועד נרתע מהתנאי, אך הבחורה אמרה כי זוהי צוואה יחידה מאמה ועליה היא תשמור בכל מחיר, ומשנוכח הבחור לדעת עד כמה היא נחושה בדעתה הסכים לתנאי האמור וכך השניים נישאו וחיו חיים חילוניים "למהדרין" פרט לאותה מצווה בודדה אשר האשה שמרה עליה כבבת עיניה.

והנה לאחר שנים רבות הבעל הקיבוצניק חלה ואושפז באחד מבתי החולים, ליד מיטתו שכב אדם חרדי והתבונן באנשים הבאים אל שכנו הקיבוצניק לבקרו, והנה הבחין כי בין המבקרים הגיעו גם כמה אברכים חרדים, והתפלא מניין לו לקיבוצניק קשר עם אברכים אלו? השכן לחדר לא התאפק ושאל את הקיבוצניק מי הם האברכים, ומה הקשר שלו אליהם, אך לתשובה אשר שמע לא דמיין.

"אלו הם הבנים שלי!", ענה הקיבוצניק בגאווה.

"מנין לך בנים כאלו אשר השקפתם כה שונה מהשקפתך ואורח חייך?" תמה שכנו.

"אני בטוח שזה בזכות אשתי", ענה הקיבוצניק, "היא שמרה על טהרת המשפחה באש ובמים ואני טוען שללא ספק אלו הן התוצאות, האמן לי שיש לי מהם מלא הנחת והסיפוק על אף שדרכי שונה משלהם, יש להם נשמה טהורה וקדושה, והם מכבדים ומעריכים אותי ביותר".

יהי רצון שנזכה לשמור על טהרתן של ישראל, ובזכות כך נזכה לראות בישועת ישראל השלימה, אמן.

♦♦♦♦♦

Exit mobile version