קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ
"בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כה, כ).
לכאורה קשה, מדוע התורה צריכה כל כך להאריך בסימניה ותולדותיה של רבקה: "בַּת בְּתוּאֵל", "מִפַּדַּן אֲרָם", "אֲחוֹת לָבָן", מדוע צריכים את כל הסימנים הללו, וכי לא ידענו את תולדותיה של רבקה?
אלא מבאר אור החיים הקדוש (שם ד"ה בת בתואל הארמי): שהתכוונה התורה לתת בזה את הסיבות מדוע יצחק אבינו הוצרך להמתין עשרים שנה מעת שנשא את רבקה עד שנולדו לו בנים ממנה. והטעם הוא-
"רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי"- על אף שהייתה רבקה כשושנה בן החוחים, וכמו שדרשו רבותינו (שיר השירים רבה ב, א) על הפסוק (שיר השירים ב, ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת, זו רבקה, אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין והצדקת הזאת יצאה מביניהם, למה היא דומה, לשושנה בין החוחים, מ"מ עדיין הייתה בתו של אדם רשע ולא היה לה הזכות ללדת מיד.
וגם- "אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי"- רבקה הייתה אחותו של לבן שבירך אותה "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד, ס), וטובתם של רשעים רעה היא אצל הצדיקים (הוריות י ע"ב), כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים (תהילים קכה, ג), ברכת לבן עשתה את הפעולה ההפוכה ובמקום שרבקה תוליד מהר עיכבם ה' מלהוליד עד שתשכח ברכתו של לבן.
ועוד, אם רבקה אמנו הייתה יולדת מיד, היה לבן מתהדר בפני כל באי העולם ואומר "ראו איזה רב גדול אני, רק אני מברך ומיד ברכותי מתקבלות!" אברהם אבינו חיכה מאה שנה, ושרה אמנו תשעים שנה כדי להוליד, ואילו אני ברכתי את אחותי רבקה ומיד נפקדה בבנים! לכן עיכב הקב"ה את רבקה ומנע ממנה מלדת עשרים שנה, כדי שלבן לא יחשוב שברכתו פעלה, אלא להיפך – גרעה, ותפילותיו של יצחק על אשתו הצדקת פעלה את פעולתה בשמים וזיכתה אותם בבנים זכרים (בראשית רבה ס, ס),
♦♦♦♦
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כ"א).
בזוהר הקדוש מובא שלאחר שראה יצחק שרבקה עקרה ומנעה ה' מלדת, הלך להר המוריה, למקום בו נעקד על גבי המזבח, ורצה להקריב שם קורבן לה' ולהתפלל לה' שיראה בעוניים ויפקדם בבנים. וכך היה, התפלל יצחק מעומק הלב שוב ושוב, חתר חתירה בעולמות העליונים ועשה רעש גדול בשמים, ונענה- וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'!
וכמו שדרשו רבותינו על תפילתן של צדיקים שנמשלה לעתר (קלשון גדול), לומר לך- מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות למדת רחמנות (סוכה יד ע"א).
לפעמים אדם מתפלל ונראה שתפילתו אינה מתקבלת, ומתלונן "התפללתי ולא התקבלה תפילתי", אך אין להישבר אלא להמשיך להתפלל עוד ועוד עד שלבסוף תקובל תפילתו ברחמים וברצון, קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, ועוד פעם וְקַוֵּה אֶל ה'(תהלים כז, יד), עד שתקובל התפילה! (וכן הוא במדרש רבה סג, ה שיצחק אבינו העשיר כביכול את הבורא יתברך מתפילותיו, תפילות רבות באושר ובשפע השפיע יצחק, עד ששמע ה' תפילתו).
יהי רצון שתקובל תפילתנו ברחמים וברצון לפניו יתברך ונזכה לראות בקרוב בגאולת ישראל השלימה.
.
