תלוי איך אומרים את הדברים
" וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָֽרֶץ: וַיָּמֻתוּ הָֽאֲנָשִׁים מֽוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" (במדבר יד, לו-לז).
המפרשים התחבטו לבאר מה היה חטאם של המרגלים מוציאי דיבת הארץ, הרי משה אמר להם "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶֽחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָֽב: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶֽעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַֽחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִֽים" (במדבר יד, יח-יט), דהיינו שמשה רבינו הורה להם לבדוק ולבחון את הארץ ולדווח לו על כך בחזרתם, וזה מה שהמרגלים עשו, אמרו את מה שראתה עיניהם לפי בקשת משה רבינו, ואם כן מדוע נענשו בעונש כה חמור?
הרבה תירוצים נאמרו בדבר, ואחד מהם הוא שאמנם המרגלים אמרו את אשר ראתה עיניהם, אך במקום לומר זאת בלשון שבח והודאה, אמרו זאת בלשון גנאי, בכניסתם לארץ הם לקחו אשכול ענבים גדול שהיו צריכים שמנה בני אדם להרימו, ובמקום להלל ולשבח את הארץ שמוציאה פירות כל כך עסיסיים וטובים, אמרו בלשון גנאי, כשם שפריה משונה כך עמה משונה (רש"י), וזה בסך הכל פריה של ארץ ישראל לעומת פירות ארץ מצרים שגדולים ועסיסיים יותר (הכתב והקבלה על פי מכילתא דרשב"י דף קס"א), וכן הלאה בשאר הדברים חיפשו לומר זאת בלשון גנאי, כדי להגיע למסקנה אחת – אֶפֶס כִּֽי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ (במדבר יג, כח), לא כדאי להיכנס לארץ (וזאת מפני שפחדו שיאבדו את תפקידם בתור נשיאי העדה בכניסתם לארץ, ובמקום אחר הארכנו בזה).
♦♦♦♦♦
ובעניין זה נספר, בחור ישיבה למד רחוק מעיר מולדתו ומקום מגורי הוריו, לאחר כמה חודשים שלח הבן מכתביו לאביו שהיה עם הארץ ולא ידע לקרוא, ובמכתב שאל לשלום אביו והודיעו שנקרעו נעליו מחמת השלגים והגשמים, ולכן הוא מבקש שישלח לו אביו נעליים חדשות ומעט דמי כיס.
אביו קיבל את המכתב אך לא מצא את התלמיד חכם שהיה רגיל לקרוא לו את המכתבים, הבחין האב מסביבו וראה גיבור חייל העוסק במקצוע הסבלות וביקש ממנו לקרוא עבורו את המכתב.
אותו אדם שהיה גס השכל קרא את המכתב בנימה קשה: "שלום אבא!! אני צריך נעליים!!" שמע זאת האב ויחר אפו, ככה הוא מדבר, איפה הכיבוד הורים שלו? הוא לא יקבל שום דבר!
עברו שבועיים ימים והבן ראה שלא קיבל תשובה מאביו, שלח לו מכתב שני ובו שאל לשלום אביו וביקש בלשון רכה שיקנה עבורו נעליים. האבא קיבל את המכתב והלך לתלמיד חכם שרגיל לקרוא לו את המכתבים, ואו אז אורו עיני האב:
"שלום אבא, ברוך ה' אני לומד מצויין, אך יש גשמים ונקרעו לי הנעליים..". "או, הוא חזר בתשובה", אמר האב, "כעת אשלח לו נעליים חדשות!"
הכל תלוי במי שקורא את המכתב, אדם עדין נפש או סבל המפגין כוחניות, המרגלים יכלו להגיד את אותם דברים בצורה חיובית ועדינה כפי שאמרם כלב בן יפונה, אך הם עשו ההיפך ואמרו זאת בצורה שלילית וזאת מפני שרצו להסיק מסקנה שלא כדאי להיכנס לארץ.
יהי רצון שנזכה ליישר דרכנו ומעשינו ונהיה שלמים ורצויים לפניו יתברך תמיד, ובזכות כך נראה בקרוב בקרוב בגאולת ישראל השלימה, אמן.
