די מחסורו אשר יחסר לו
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.." (דברים טו, ז-ח).
ישנה מצווה לתת לעני ולאביון די מחסורו אשר יחסר לו, ולא לפוטרו בסכום פעוט. ממחקרים שנעשו בעולם גילו שעם ישראל הוא העם הנדיב ונותן הצדקה הגדול ביותר, העם היהודי מפזר צדקות בכל עת וזמן, לפי שגמילות החסדים ומידת הנתינה טבועה בו.
להמחשת העניין אומרים רבותינו (כתובות סז ע"ב) מעשה בהלל הזקן, שראה עני אחד בן טובים, שאביו העשיר ירד מנכסיו, וקנה לו הלל סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, והלל הזקן, בכבודו ובעצמו, תנא אלוקי קדוש, רץ לפניו מרחק שלשה מילין! כדי לקיים את דברי התורה "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".
הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר תשל"ב מאמר כ"ט דף ק"ד) מקשה קושיה עצומה, כיצד הותר להלל הזקן, נשיא ישראל, לזלזל כל כך בכבוד תורתו, הרי אמרו רבותינו (בבא מציעא ל ע"א) שזקן ואינה לפי כבודו פטור, ואין לומר כי נהג הלל לפנים משורת הדין, שהרי דעת כמה ראשונים (יעוי' ברא"ש בבא מציעא פ"ב סימן כ"א) שכיון שפטרה התורה את הזקן אין לו לזלזל בכבודו, ואיסור הוא לזלזל בכבוד התורה במקום שאינו חייב.
אלא על כרחך מתרץ הרב שהלל הזקן הבין וידע שאם לא יהיה לאותו עני עבד לרוץ לפניו, ולא יקבל את הכבוד הזה שאדם אחר מנהיג את הסוס לפניו, עלול הוא לחלות בדיכאון ולהגיע לידי פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה כל התורה כולה (יומא פה ע"א), ומצווה לעשות זאת על ידי גדולי ישראל (שם פד ע"ב, וברמב"ם פ"ג מהלכות שבת ה"ב).
הלל הזקן הבין בעומק שכלו ותבונתו שאותו עני שהתרגל לכבוד, זקוק הוא לו כאוויר לנשמה, ולכן עשה מעשה והנהיג את הסוס בפניו.
♦♦♦♦
על הגאון הקדוש רבי חיים מצאנז זיע"א (בעל ה"דברי חיים", גדול הדור בדורו, קודש הקודשים) מסופר מעשה נורא. יום אחד ניגשה אליו אשה אלמנה שבכדי להביא טרף לביתה הייתה מוכרת מעט תפוחים בכל יום. אך כעת הוציאו בני בליעל שם רע על התפוחים שמוכרת שהם חמוצים, ולכן הפסיקו לקנותם ממנה.
שמע רבי חיים את דברי האלמנה ומיד יצא לשוק לדוכן בו הייתה מוכרת האלמנה את התפוחים והחל לצעוק בקול גדול: "תפוחים מתוקים וטובים, בואו ותקנו בזול". כל יהודי שעבר במקום התפעל ואמר בליבו: "גאון העולם, רבי חיים מצאנז מוכר תפוחים, כנראה יש בהם סגולה מיוחדת לבריאות ולפרנסה, לקדושה ולטהרה", ומיד קנה מהתפוחים, ותוך מספר רגעים נמכרו כל התפוחים.
סיים רבי חיים ואמר לאותה אלמנה: "הנה גברת, התפוחים שאת מוכרת הכי טובים ומתוקים שיש, כל התפוחים נגמרו מיד". שמחה אותה אלמנה והלכה לדרכה.
כך המעיטו גדולי ישראל מכבודם וגדולתם כדי לעזור לסייע ולשמח כל יהודי ויהודיה שנצרך לכך, וקיימו בכך את דברי תורתנו הקדושה " דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".
♦♦♦♦
נכנסים אנו לחודש אלול- חודש הרחמים והסליחות, ראה- ר'אה א'לול ה'גיע, בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים (מנוסח הסליחות), ועלינו להתכונן להגיש את המאזן השנתי לפני בורא עולם ביום ראש השנה, כמה תפילות התפללנו השנה, כמה למדנו, איך למדנו, כמה שמרנו את פינו מלשון הרע ודיבורים אסורים, כמה שמרנו את עינינו ומחשבתנו.
עומדים בפנינו ארבעים ימי הכנה מא' אלול עד יוה"כ שבהם יכולים אנו למלאות את מצבורי המצוות והמעשים הטובים לקראת המשפט הגדול והנורא, רבי ישראל מסלנט כותב (אור ישראל מכתב י"ד) "כי מלפנים כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול..", כשהיו מברכים את חודש אלול היה רבי ישראל מסלנט מתמלא כולו ברטט וחלחלה עד כדי עילפון, ימי הדין מתקרבים וצריך להתעורר.
ישנם בני אדם שממתינים ואינם שבים בתחילת אלול בטענה שיש עוד זמן עד ראש השנה, "כשנכנס לחודש תשרי שמזלו מאוזניים-משפט, נחזור..", אך אין זה נכון, צריכים לנצל את הימים הגדולים שניתנו לנו בחודש אלול כבר מתחילתם, ורמז רמזו זאת המפרשים במאמר רבותינו (ברכות סא ע"א, עירובין יח ע"ב) אחרי ארי ולא אחרי אשה, מוטב לחזור בתשובה ומעשים טובים אחרי חודש אב שמזלו מזל אריה, מלשוב בתשובה אחר חודש אלול שמזלו בתולה (אשה). כדאי לו לאדם לשוב בתשובה "אחרי ארי"-לאחר חודש אב (ר"ת- א'לול ב'א), "ולא אחרי אשה"- לאחר חודש אלול.
