עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא יד, ב).
בפרשת המצורע מתארת לנו התורה מיני נגע צרעת וסימנים בעור האדם בצבע צהוב, לבן, ירוק ואדום, ועל פיהם מחליט הכהן להסגיר את המצורע ולטהרו או לטמא אותו.
ובדרך רמז אפשר להסביר שעניינם של סימנים אלו כתמרור אזהרה לאדם, שיעצור ויעשה חשבון נפש על מעשיו. כדי להסביר זאת יותר ישנו משל נפלא על בן עיר שהיה רגיל לסחור עם בן כפר העובד רק בשדות ופרדסים ולא הכיר מעולם את העיר הגדולה ואת התפתחות הטכנולוגיה.
יום אחד החליט סוחר בן העיר לקחת את חברו במכוניתו ולהציג בפניו את התפתחות הטכנולוגיה, במהלך הנסיעה הגיעו השניים לצומת דרכים המתפצלת לארבעה כיוונים, לפתע נעצרה המכונית והתפלא בן הכפר לראות מכוניות עוברות מהצד השני באופן מופתי בעוד שהמכוניות בצד האחר אינם זזות, לאחר מכן הבחין שהמכוניות שנעצרו בתחילה התחילו לנסוע באופן מופתי ומסודר בו בזמן שהמכוניות שבצד השני נעצרות.
נדהם בן הכפר מהסדר והנסיעה המופתית ושאל את חבירו: "כיצד הם מצליחים לשמור על סדר כל כך מופתי?"
"רִיקַה" (ריק מתוכן, טיפש), ענה לו חבירו, "מדוע אתה מסתכל על המוכניות, עליך להסתכל למעלה מהם, יש למעלה תמרורים, רמזור אדום צהוב וירוק ולפיהם נוסעות המכוניות, אם הרמזורים לא היו נמצאים כאן הייתה ערבוביה גדולה, הרמזורים הם המורים אימתי צריך לעצור ואימתי אפשר להמשיך ולנסוע".
זה המשל, והנמשל, בנגעי הגוף ישנם צבעים שונים, צהוב, לבן ירוק ואדום, והצבעים הללו מהווים כרמזורים שמורים לאדם את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה (שמות יח, כ).
עיקר שימת הלב וכוונת האדם צריכה להיות בדבר אחד- לדעת ולהבין שאין דבר שבא משמים בלא סיבה, כל מאורע שמגיע משמים מטרתו לעורר את האדם שיתבונן במעשיו ויחקור בנבכי נפשו אלו דברים עליו לתקן שבגללם בא עליו היזק זה או אחר.
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, בעל סדרת הספרים "אבן האזל" על הרמב"ם, וראש ישיבת "עץ חיים" שבירושלים, היה פוסק וגאון גדול ודבוק בתורה יומם ולילה.
אחד מתלמידיו הצעירים, ר' דוד אוייערבך (אחיו של הגאון רבי שלמה זלמן אוייערבך זצ"ל) ביקש לשרת את רבו, רבי איסר זלמן מלצר, ללוותו ולהיות לו לעזר וסעד בכל צרכי וענייני הבית והישיבה.
והנה, יום אחד לאחר שסיים הרב את תפילת שחרית נכנס לביתו ובינתיים ר' דוד אוייערבך הלך גם כן לביתו לאכול ארוחת בוקר, הרבנית כהרגלה בכל יום הכינה לרב דייסת חלב עזים כדי לחזק את ליבו וליתן לו כח ועוצמה ללימוד התורה והרבצתה לתלמידים, באותו יום מיהרה הרבנית לצאת לקנות כמה מצרכים לבית, הניחה את סיר הדייסא על הפתיליה הדולקת וביקשה מהרב שישגיח על החלב שלא יגלוש ויכבה את הפתיליה עוד כמה דקות. הרב שקע בינתיים באיזו סוגיה בגמרא ונשכח ממנו לגמרי החלב שרתח וגלש על הפתיליה.
בדיוק באותו זמן נכנס תלמידו רבי דוד אוייערבך והרב התעורר מלימודו ונזכר בחלב ומיהר לכבות את הפתיליה, אך לצערו נוכח הוא לראות שכבר חצי מהחלב גלש ונשפך על הפתיליה.
הרב היה בצער גדול (בזמנם, לפני כשמונים שנה האוכל היה בצמצום רב, וכמות האוכל הייתה מדוייקת ומדוקדקת), וחשב בליבו מדוע הקב"ה עשה לו דבר זה, איזו עבירה הוא עבר שצריך הוא לתקנה, וכך ישב הרב מספר דקות והתאמץ לחשוב ולזכור איזה דבר עשה שלא כהוגן במהלך היום.
לאחר כמה דקות קם הרב בשמחה ואמר לתלמידו: "כעת הבנתי מדוע פרוטת החלב שנשפכה נלקחה ממני היום. בכל יום יושב עני מסכן בשער ומחכה שאתן לו פרוטה לצדקה ומשתדל אני לתת לו, אך היום הייתי טרוד ולא שמתי לב אליו ולכן לא נתתי לו את הפרוטה, ומשמים השיבו לי כנגד, אני לא נתתי את הפרוטה לעני ולכן הפסדתי את אותה פרוטה בגלישת החלב!"
ביקש הרב מתלמידו שיחפש את העני ויתן לו את הפרוטה, ולאחר שביצע התלמיד את המשימה נרגע הרב ושמח שמחה גדולה על שהבין את המסר ששלחו לו משמים, והיה סמוך ובטוח שמכאן ואילך לא יארע לו דבר הפסד באותו היום.
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כז), אלו המושלים ביצרם האומרים: בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (ב"ב עח ע"ב), כך היו הצדיקים במשך כל הדורות, שמים לב ובודקים כל פרט ופרט שקורה להם, אך אדם שחס ושלום אֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ (מושאל משמות ט, כא), באים עליו כל מיני צרות ה' ירחם.
כל אדם צריך לערוך חשבון נפש על הדברים שקורים לו, ואם היה צריך לעלות על אוטובוס בשעה פלונית ולפתע הקדים האוטובוס והוצרך לחכות לאוטובוס הבא, זהו סימן שה' יתברך מורה ומאותת לו שעליו לשים לב על מעשיו. וכן אם קרה חלילה לאדם היזק או הפסד עליו להתבונן מדוע קרא דבר זה, שהרי בלא צל של ספק שהקב"ה לא עביד דינא בלא דינא (ברכות ה ע"ב), אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב, ד), הקב"ה שופט בצדק וכל מעשיו מדוקדקים, ולכן צריך כל אדם לשים לב ולהתבונן במעשיו.
יהי רצון שנזכה לתקן את דרכנו וליישר את אורחתנו ונזכה בקרוב בקרוב לראות בנחמת ציון ברחמים, אמן.
