אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה
ידוע ומפורסם מדרש רבותינו (הובא ברש"י בסוף פרשת נח) שבשעה שהשליך נמרוד את אברהם אבינו לכבשן האש, אמר הרן בליבו: 'אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו'. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף.
הרן היה מסופק האם להצטרף למפלגת אברהם אבינו וללכת עם אמונת ה' עד הסוף, או להתחבר למפלגת נמרוד שמרדו בה', אין ולאו ורפיא בידיה (שבת קיג ע"א), והיה פוסח על שני הסעיפים, עַד מָתַי אַתֶּם פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים (מלכים א יח, כא), ורק לאחר שנוכח לראות שאברהם אחיו לא נשרף החליט ללכת בכל ליבו ונשמתו עם אברהם באמונת ה', ה' הוּא הָאֶלֹקִים (שם, לט), אך כיון שלא היה בשלימות עם ה' מתחילה אחזה בו האש ונשרף. וזהו שנאמר (בראשית יא, לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן, את לוט לקח אך את הרן לא, כיון שנשרף באש.
ומכל מקום אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח ע"ב), ובזכות מסירות הנפש של הרן זכה שמזרעו יצא מלך המשיח (שלוט בנו הוליד את עמון ומואב ומהם יצאה רות המואביה, אמה של מלכות, וממנה יצא מלך המשיח).
ויסוד זה מצינו גם בהמשך הפרשה בעוג מלך הבשן שבא והודיע לאברהם אבינו שנשבה לוט בן אחיו, "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי.. כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (בראשית יד, יג-יד), ובזכות כך האריך ימים רבים (יותר מחמש מאות שנה) והטיל אימתו על כל יושבי תבל (ילקוט שמעוני-דברים רמז תת"י), על אף שכוונתו הייתה שיהרג אברהם במלחמתו להציל את לוט והוא ישא את שרה (רש"י שם), וזאת לפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה.
אך כיון שכוונתו של עוג לא הייתה לשם שמים, אלא שימות אברהם במלחמה וישא את שרה (וכנ"ל), לכן נהרג על ידי אחד מיוצאי חלציו של אברהם- משה רבינו ע"ה (ושילם לו ה' לעוג כמידתו, שעונשו יהיה שיפול וימות ביד אחד מבניו של אברהם ושרה).
ומכאן למדנו על הזהירות שצריך האדם להיזהר שלא לערב נגיעות ומחשבות אישיות בשעת קיום המצוה, אלא לעשותה אך ורק למען שמו יתברך, וכך יוכל לקבל את שכר המצוה במושלם ולא ימנע ממנו מלקבל את השכר האמיתי והניצחי, וכן למדנו שעל אף שעושה מצוה עם נגיעה ואינטרס אישי, מ"מ יקבל שכרו (לא במושלם) על עצם המצוה ומסירות הנפש שעשה למען שמו יתברך. ואפילו אם לא יזכה לכך בחייו, יזכו בכך בניו ובני בניו.
ונספר, באחת הבריתות שערכתי ראיתי בן תורה שחזות פניו הייתה מוכרת לי, שאלתיו לשמו ואמר לי שהוא נכד של פלוני, השתוממתי לרגע, אותו פלוני היה חילוני גמור, ולא קיים תורה ומצוות, ואיך זכה לנכד בן תורה מסולא בפז המזכה את הרבים ומרביץ תורה לעדרים, אך לאחר מחשבה קצרה אמרתי שהרי אותו אדם על אף שלא שמר תורה ומצוות, מ"מ זכורני שהיה לו הערכה רבה לתורה וחכמיה, ומידי פעם בפעם היה אף מסייע ותורם מכספו למען החזקת התורה, ולכן זכה לקבל נכד כזה, דאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח ע"ב), ועל כל מצוה ומסירות נפש שעושה האדם למען שמו יתברך, יקבל עליה את שכרו.
יהי רצון שנזכה לקיים את כל מצוות ה' במסירות נפש ובזכות כך נראה בישועת ישראל השלימה בקרוב, אמן.
