מצוות התורה
לֹא תִלְבַּשׁ שַֽׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּֽו (דברים כב, יא).
דרשו רבותינו (יומא סז ע"ב) על הפסוק אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם (ויקרא יח, ד), אלו מצוות שהשטן משיב עליהן וטוען כנגד ישראל שאין צורך לקיימם לפי שאין בהם טעם.
מצוות התורה מחולקות למשפטים וחוקים, משפטים הם מצוות שהשכל מחייבם ומקבלם, אך חוקים אלו מצוות שאין אנו משיגים ומבינים את טעמם, ואעפ"כ חובה עלינו לקיימם כגזירת מלך, חקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה (במדבר רבה יט, ח). נאה לו למלך כה רם ונישא שברא את הבריאה כולה שיקיימו בריותיו מצוות שהוא יודע סודם וטעמם והם לא יודעים.
אחת מהמצוות החוקיות הוא איסור לבישת בגד שעטנז, דהיינו בגד העשוי מצמר ופשתים יחדיו, ולכן מי שקונה בגד העשוי מצמר (בפרט מחו"ל) צריך לבודקו משעטנז, לפי שפעמים רבות נמצאו בבגדים אלו צמר ופשתים יחדיו.
ונספר, לפני כמאה ושלושים שנה חי הצדיק הקדוש רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בעל ספר "לב העברי", לעת זקנותו כהו מאור עיניו ונעשה סגי נהור, בעקבות כך הוקם בית כנסת בביתו ובכל יום היו באים להתפלל מנין אנשים בבית הרב.
והנה יום אחד נכנס להתפלל עם המניין בחור צעיר שבא מהונגריה, ובאמצע התפילה הסתובב הרב בין המתפללים, והתהלך אחורה וקדימה כאילו בודק איזה דבר, וכשהגיע לאותו בחור הריח בגדיו, ואמר מיד שיש בהם שעטנז! בדקו ומצאו כדברי הרב.
לאחר מכן שאלו את הרב כיצד ידע מכך, והשיב הרב ששעטנז הוא אותיות "שטן עז" (פירוש הריקנאטי על התורה ויקרא יא, יט. דף ס"ד ע"ב בשם חכמי הקבלה), וכל הלובש בגד שעטנז תפילתו מתעכבת ולא נשמעת (שם. ובספר קב הישר פרק מ"ו הוסיף שאפילו אם לובש זאת בשוגג), "הרגשתי שתפילתנו לא עולה ומתקבלת בשמים, והבנתי שזה בגלל שאחד המתפללים לובש בגד שעטנז", השיב הרב וסיים שהריח על בגדיו של אותו האיש שמעורב בהם שעטנז.
♦♦♦♦
בהמשך הפרשה מצווה אותנו התורה על מצוות השבת אבדה לבעליה, לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ (דברים כב, א).
ובעניין זה מסופר, אדם אחד הלך ברחוב לתומו ובדרכו פגש במציאה- שרשרת זהב, נטל את המציאה ותלה פתקים במקומות המרכזיים ובתי הכנסיות "נמצאת אבדה במקום פלוני, מי שאיבד נא להתקשר", הוא המתין חודש וחודשיים, אך אף אדם לא הגיע, תלה פתקים נוספים, אך וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב (מלכים א יח, כט).
והנה לאחר כמעט שנה ממציאת האבדה התקשר אליו אדם והודיע שאיבד במקום פלוני את האבדה, "בבקשה, תגיעי לביתי ותיתן סימנים על האבדה", השיב.
הגיע בעל האבדה לביתו, נתן את סימני האבדה, התבונן המוצא באבדה וראה שאכן אלו הסימנים, ביקש מבעל האבדה להמתין, יצא חוץ לביתו, קרא לשמונה אנשים ונכנס בחזרה לביתו כשבידו סלי מזון מלאים כל טוב, ערך שולחן וביקש מהנוכחים ליטול ידיים לסעודת מצוה.
באמצע הסעודה שאלו המוזמנים מהי סעודת המצוה, האם סיום מסכת או סעודת הודיה? אך להפתעתם הוא השיב להם שהסעודה היא על כך שהוא כעת עומד לקיים את מצוות הבורא יתברך להשיב את האבדה לבעליה, ניגש בהתרגשות להביא את האבדה, אמר את הפסוק "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו.." והשיב את האבדה לבעליה.
ואם כך שמח אותו אדם על כלי זהב שהחזיר וקיים בכך מצוות אלוקיו, כמה צריך לשמוח אדם המשיב נפש יקרה לאביה שבשמים, השיב את הנשמה לאביה שבשמים שהוא הבעלים עליה, וממתין ומצפה בכל רגע אימתי תשוב אליו בתשובה שלימה (יעוי' בפירוש אור החיים הקדוש על פסוק זה. וע"ע בסנהדרין עג ע"א- אם אבידת ממונו כך, אבידת גופו על אחת כמה וכמה), "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" הקב"ה ממתין ומצפה בכל רגע ורגע שנשיב את הנשמות האבודות, את אותם בנים שתעו בדרך וסטו מדרך התורה והמצוות.
יהי רצון שנזכה כולנו להתקרב אליו יתברך ולעשות רצונו כרצונו, ונקרב יחד עמנו את אחינו בשרנו שיזכו גם הם להכיר את האור והאושר שבחיי התורה והמצוות. ולהרגיש במתיקותה של תורה, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהילים לד, ט), ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
