נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵס לְהִתְנוֹסֵס
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית לז, א).
יעקב אבינו עבר ניסיונות כבירים עד חזרתו לארץ מגורי אביו בארץ כנען. במשך עשרים שנה הוכרח להיות בביתו של חמיו שהיה רשע מרושע – עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית לב, ה), ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים (מדרש אגדה, הובא ברש"י שם), אם יעקב אבינו משתבח שלא למד ממעשיו הרעים של לבן כנראה שזה היה קשה מאוד (ובמקום אחר הארכנו בביאור כיצד הצליח יעקב שלא ללמוד ממעשיו הרעים של לבן, ואכמ"ל), ובכל זאת הצליח יעקב לצאת ללא פגע, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, שלם ביראתו קדושתו וטהרתו (קידושין לג ע"ב).
יעקב אבינו נשאר קדוש וטהור עד כדי כך שגם עשיו לא הצליח לגבור עליו, וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו (בראשית לו, ו), עשיו ברח מפני יעקב והלך לדרכו. אך נסיונותיו הקשים של יעקב אבינו לא פסקו, אלא רק התחילו, וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, ביקש לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י שם), לא דיין לצדיקים מה שמזומן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלווה?
וכך בחייו הפרטיים של כל אחד ואחד, לאחר שכבר יושב בשלווה וחושב שברוך ה' הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, יש דירה ילדים ופרנסה, ישתבח שמו לעד, או אז מתחילים ניסיונות כבירים כדי לבדוק את האדם כיצד יתפתח וימשיך לגדול בתורה ויראת שמים.
♦♦♦♦♦
רבינו יוסף חיים זיע"א ממחיש את הדברים במשל נפלא המלמדנו מסר חשוב שכל המאורעות שמביא הקב"ה על האדם הם לטובתו, הצלחתו ובנייתו הרוחנית במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו.
למלך גדול רם ונישא היה בן יחיד, יורש העצר, רצה המלך ללמדו תכסיסי מלכות, ולשם כך חיפש פדגוג פיקח בכל ענייני העולם, לאחר דרישות וחקירות מצא פרופסור אדיר שם שמתמצא בכל העניינים, הבטיח המלך לפרופסור הגדול שאם יצליח ללמד את בנו את כל הדרוש הוא יקבל מאת המלך סכום כסף גדול.
הסכים הפרופסור הגדול והחל במלאכה, במשך מספר חודשים טרח יום ולילה במחשבה בדיבור ובמעשה כדי להפוך את בן המלך למוכשר בכל העניינים. לאחר גמר המלאכה הציג את הבן בפני המלך ואמר שכעת המלך יכול לבחון אותו בכל חכמות וענייני העולם.
ובאמת כך היה, המלך והשרים בחנו את הבן הצעיר ומצאוהו בקי בכל תחומי ודרכי החיים. אולם לפתע קם הפרופסור ואמר למלך והשרים: "המלאכה עדיין לא הושלמה במלואה, ישנה מלאכה אחת שעדיין צריך אני להשלימה בבן המלך לצורך מלכותו, מלאכה זו אינה לוקחת זמן רב, רק מספר דקות, אקח את בן המלך לביתי ובסיום המלאכה אחזירהו לארמון המלוכה".
אישר המלך את הדבר, ומיד ציווה הפרופסור לקחת את בן המלך לביתו, קשר ידיו באזיקים והחל להכותו מכות נמרצות ונוראיות במקלו. בן המלך לא הבין מה מתרחש וזעק לעזרה, "מה עשיתי?!? תעזוב אותי! אבא יהרוג אותך!"
"שקט!" השיב הפרופסור והמשיך להכותו עד שידיו ורגליו החלו שותתות דם. לאחר מכן העלה הפרופסור את בן המלך על מרכבת המלכות וביקש שיחזירוהו בחזרה לארמון המלוכה. כשהגיע לשם בן המלך החל צועק ובוכה "אבא, אבא, הפרופסור השתגע! הוא הכה בי מכות נמרצות, כל הרגליים והידיים שלי שותתות דם!"
כעס המלך ופסק בנחרצות: "אחת דתו להמית! היום אני תולה אותו על העץ!" בציווי המלך הגיע הפרופסור לארמון המלוכה וניסה להסביר את מעשיו למלך:
"אדוני המלך, אני מוכן לקבל כל עונש שכבודו יבחר, אך זוהי הייתה חובתי להשלים את מלאכתי באמונה! הרי אדוני המלך ביקש להפוך את יורש העצר למלך ולא לסוחר! הייתי חייב להעניק לו את החכמה הזאת".
"איזו חכמה?" שאל המלך בסקרנות.
"אם הוא היה צריך להיות רק סוחר לא הייתי מלמדו חכמה זו. אך בהיות והוא עתיד להיות מלך ושופט הגוזר וחורץ דינם של אנשים רבים, הוכרחתי להכותו! אם הוא לא היה מקבל את המכות הללו ולא היה חווה את הכאב על בשרו, היה קל בעיניו לחרוץ דין הנאשמים לקבל מספר רב של מלקויות, כיון שהוא מעולם לא קיבל מכה ולא יודע את הסבל והכאב הטמון בה. לכן חבלתי בו מעט כדי שירגיש מה זה כאב, וכשיצטרך לפסוק דין מלקות לאחרים יתחשב בהם ויעשה זאת בשיקול דעת נכונה!"
זהו המשל, והנמשל, לפעמים הקב"ה מעמיד את האדם בניסיונות כדי שיבין וירגיש את הקושי והסבל שיש לשני, וכך יחמול יחוס וירחם עליו, לפעמים צריך האדם לעבור תלאות רבות כדי להבין ולהשכיל כיצד עליו להתנהג. כל ניסיון מחשל ומעמיד את האדם, ומעלהו מעלה מעלה, נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס (תהילים ס, ו).
יהי רצון שנצליח לעמוד תמיד בניסיונות ונהיה רצויים וטובים לפניו יתברך, אמן.
.
