פרשת ויגש תשפ"א

וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה (בראשית מה, ד).
ישנה שאלה עצומה על השבטים הקדושים: איך לא העליתם על דעתכם שזה יוסף, הרי אתם רואים שלכל המצרים יש מראה פנים שונה ממראה פניו של האיש המדבר אליהם! וכי אינכם רואים שפניו הם פנים של איש קדוש וצדיק, פנים של אדם שלא טימא את עצמו בתועבות מצרים?
יתירה מזו, חז"ל (פסיקתא זוטרתא בראשית מד, יח) מספרים, שכאשר ניגש יהודה ליוסף, "בא לשלוף חרבו ואינה נשלפת, אמר: זה צדיק הוא". יהודה, שמבחין בפלא שחרבו אינה נשלפת, מבין שלפניו עומד אדם צדיק. תסתכל בפניו ותראה פנים קדושות, שלא דבקה בהם כל טומאה, ותסיק מיהו האיש!
עוד צריך להבין, הכתוב אומר: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". שבטי י-ה הם אנשים ישרים, מיושבים בדעתם, חיים בחשבון, אין אצלם מושג של בהלה. מה פשר הבהלה שתקפה אותם כאן?
אלא, "הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם" (בראשית רבה נג, יד). אם הקב"ה החליט להעלים מעיני האחים את זהותו של יוסף – הם לא יזהו אותו גם אם יעמדו אל מול עיניהם כל הסימנים וההוכחות שבעולם.
הבהלה שתקפה את האחים היתה, מכך שהם נוכחו לראות שיוסף שמר על קדושתו וטהרתו למרות שחי בתוך טומאת מצרים. ומעתה, הם הסיקו בקל וחומר, שאם הם לא היו מוכרים אותו, ובמשך עשרים ושתים השנים יוסף היה נשאר צמוד לאביו הקדוש ולומד אתו תורה, בוודאי שיכול היה להעפיל למדרגה גבוהה פי כמה וכמה ממה שהגיע אליה בתוך מצרים!
כלפי הכאב הזה, עונה להם יוסף: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". הגעתי למדרגה שהגעתי דווקא משום שמכרתם אותי מצרימה והיה עלי לעמוד בפני ניסיונות רוחניים קשים. הצלחותיי אלו – הן שגידלו והרימו אותי.
כאשר הקב"ה מעמיד בן אדם בפני ניסיון במקום להישבר ממנו, וליפול למטה – עליו להשתמש בו כמנוף לעלייה! הקב"ה – שהוא אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל – אוהב אותך ושולח לך איתות משמים, תזכורת, שאם תבין אותה, תתקן את הטעון תיקון, ותגייס כוחות לעמוד בניסיון – תעלה מעלה מעלה!
יוסף הצדיק השכיל להבין שכל המשברים שפקדוהו במצרים, באו כדי לתקן את מה שנאמר עליו: "הוא נער – שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה". כדי לתקן זאת, הציב אותו הקב"ה עשרים ושתים שנים בתוך טומאת מצרים, ערוות הארץ, ועל ידי שהתגבר ושמר על קדושתו – התרומם אל על.
חז"ל דורשים את המילים "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי" – יישר כוחכם שמכרתם אותי, וכדוגמת המילים שאמר הקב"ה למשה כששבר את הלוחות (שמות לד, א) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", ודרשו חז"ל (דברים רבה ה, יג): "יישר כחך ששברת".
יישר כוחכם שמכרתם אותי למצרים. שם עמדו לפני ניסיונות והצלחתי להתגבר עליהם. בכך תיקנתי את חטאי, ודווקא זה הוביל אותי להתעלותי הרוחנית ולמדרגת הקדושה הגבוהה אליה העפלתי.