פרשת במדבר

or haparasha1

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם (במדבר א, א-ב).

מתחילים אנו בס"ד חומש חדש-חומש במדבר, הנקרא גם "חומש הפקודים" על שם שהקב"ה מונה וסופר בו את עם ישראל פעמיים (פעם ראשונה בתחילת החומש ופעם השניה בפרשת פנחס-פרק כ"ו), ולכאורה קשה, וכי הקב"ה צריך לספור את ישראל כדי לדעת את מניינם? הרי "אין שכחה מלפני כסא כבודך" (ברכות לב, ע"ב) ומדוע אם כן מצווה הקב"ה לפקוד את ישראל ולמנותם שוב ושוב.

רש"י הקדוש עומד על קושיה זו ומתרץ תירוץ נפלא שיש בו עידוד גדול, וזה לשונו: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם..", דהיינו שמחמת אהבת ה' יתברך את בניו ישראל, בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹֽקֶיכֶם (דברים יד, א), מונה הוא אותם בכל עת על אף שגלוי וידוע לפניו מניינם, וזאת מפני ששמחה היא לפניו למנותם שוב מאהבתו הרבה והעזה אליהם, וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד (ירמיה לא, ב).

בכדי להמחיש זאת היטב המשילו על כך המפרשים משל:

לעיירה קטנה הגיע עשיר מופלג שכל חשקו ורצונו היה להטיב וליהנות את עניי העיר, החל העשיר לחלק כספים לאנשי העיר לרוב ובינתיים נודע לו שבקצה העיר נמצא עני מרוד שאין לו דבר בביתו, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל טז, ז), הגיע העשיר לאותו עני והעניק לו צ'ק גדול על סך 100,000 ש"ח.

שמח העני שמחה גדולה והזדרז ללכת לבנק כדי לפרוע את הצ'ק השמן, לאחר שמילא את כל הפרטים הדרושים החל הפקיד לספור את הכסף במכונה, בלוקים על גבי בלוקים שטרות של 200 ש"ח. לאחר שסיים הפקיד את מלאכתו, לא סמך העני על ספירת המכונה והחל לספור בעצמו את כל הכסף, שטר אחר שטר, וכשנוכח שכל הסכום נמצא הלך לביתו בשמחה ובטוב לבב.

כשהגיע לביתו שוב החל לספור את הכסף והכניסו לכספת, ולפני שהלך לישון הוציא את כל הכסף וספרו בפעם השלישית, כששאלה אותו אישתו מדוע סופר את הכסף כל כך הרבה פעמים, השיב לה שעושה זאת כיון שזה נותן לו שמחה וחיות, כל שטר ושטר משמח את לבבו ומעניק לו שלווה אמתית, שהרי אחד מהקולות הערבים על האדם הוא הכסף (אוצר המדרשים).

זהו המשל, והנמשל מובן, השמחה הגדולה של ה' יתברך זה עם ישראל, ולכן הוא מבקש לסופרם שוב ושוב, ואע"פ שיודע מספרם חוזר ומונה אותם לגודל חביבותו ואהבתו אליהם, אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' (מלאכי א, ב).

אהבת הקב"ה לעם ישראל אין לה קץ וגבול, וכפי שהיה רגיל הבעל שם טוב ע"ה לומר: "אני מתפלל שאזכה לאהוב את הצדיק הגדול ביותר כמו שהקב"ה אוהב את היהודי הרשע והגדול ביותר". ומתוך אהבתו אותנו נתן לנו את אוצר כלי חמדה היקרה והחשובה ביותר שהיה משתעשע בה תתקע"ד דורות (974 דורות) והיא תורתנו הקדושה.

הנחת רוח והשמחה שיכולים אנו כביכול להחזיר לה' יתברך, הוא בזה שנדבוק בתורתו, נלמד ונהגה בה תמיד, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ (דברים יא, יט), ונקיים את מצוותיה.

יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה הקדושה באהבה, ונראה בקרוב בביאת משיח צדקנו ובבניין בית קודשנו ותפארתנו, אמן.

 

 

Exit mobile version