תורה מגנא ומצלא
נס עצום התחולל במבנה המשמש ככולל בבית שמש ובו כארבעים אברכים השוקדים על תורתם במשך כל השבוע במסגרת כולל יום שלם, ובערב מתקיים בו מדי יום ביומו כולל ערב נוסף לאברכים. כמו כן, משמש המבנה כבית כנסת לצורך תפילות האברכים ביום יום (מנחה וערבית), ועבור תושבי השכונה כבית תפילה ולימוד בשבתות וימים טובים.
כדי להבין את מה שאירע נציין כי מבנה הכולל הינו דירת קרקע שמעליה בנין מגורים לכל דבר, באופן שתקרת הכולל משמשת גם כמרפסת ארוכה לדיירים הגרים מעל מבנה הכולל (ארון הקודש תחת כיפת השמים ואין מעליו דיירים).
בימי הקיץ החמים ביקש שוכר הדירה שמעל הכולל להנעים את זמניהם של ילדיו, ולפיכך העמיד במרפסת ביתו בריכת שחיה ענקית, אותה מילא במים רבים.
אחד מאברכי הכולל שהבחין בהימצאותה של הבריכה, לאחר שלושה ימים שהיתה מונחת שם ושימשה את בני הבית, קרא לפתע לראש הכולל החוצה וביקשו להתבונן על הבריכה הענקית. יחדיו חישבו את גודל הבריכה ואת כובדה. לאחר בירור הנתונים ע"י מהנדס מוסמך, נמצא שמשקלה של הבריכה על תכולתה הכבירה עמד על 14.5 טון !!
מששמע המהנדס עמו שוחחו את הנתונים הקיימים בשטח – גודל ומשקל הבריכה ואופי המבנה עליו היא הועמדה, הורה להוציא מיידית את אברכי הכולל מחשש לקריסה של תקרת הכולל – המרפסת עליה מונחת הבריכה על משקלה הכבד והעצום!!
וכך היה. משנודעה הסכנה, הודיע ראש הכולל לכל האברכים לצאת מיד – כדי לא להיכנס בידיים לכלל סכנה, ואת סדר ב' עשו האברכים בבית כנסת סמוך. בעל הבית נתבקש לרוקן לאלתר את בריכת השחיה, ואכן עשה זאת לאחר שהובהרה לו הסכנה שבדבר. התרוקנות הבריכה הענקית על תכולתה ארכה כיום שלם!
עוד באותו היום הגיע מהנדס כדי לבדוק מהם הנזקים שנגרמו לבניין, האם נוצרו סדקים בתקרת המבנה וההשלכות לכך. כשהגיע המהנדס למבנה הכולל וראה במו עיניו את הנתונים בשטח, תגובתו הראשונית היתה: "איך ייתכן שהמבנה לא קרס עד כה"…
לאחר שהסירו את שכבת הסיד בכמה מקומות בתקרה, גילו להפתעתם כי בסיעתא דישמיא לא נוצרו סדקים או כל נזק אחר היכול לסכן את לומדי בית המדרש ומתפלליו. אגב, מהנדס בכיר אחר שאליו התקשרו כדי לחוות דיעה לגבי יכולת התקרה לשאת את משקל הבריכה הענקית, הגיב מיד כששמע את הנתונים הקיימים, כאומר "אתם ודאי מתקשרים כדי לומר לי שהמבנה קרס ומה אפשר לעשות הלאה…". הוא לא האמין למשמע אוזניו והודיע חד משמעית כי לא ייתכן לעולם דבר כזה שמבנה לא יקרוס במציאות המדוברת. רק כדי להבין את גודל הנס העצום שעשה עמם הבורא, נדגיש כי תקרת הכולל אינה עומדת על עמודי יסוד או תמיכה מסיבית אחרת, אלא רק על קירות הבית מסביב באופן המאפשר מסגרת לישב בתוכה ביישוב הדעת לעסוק בתורה. ואכן, לפני כ-12 שנה החליט משום מה הקבלן שבנה את הבניין הנוכחי, ואיש אינו יודע מה הניע אותו לכך – לעשות 'תקרת לחץ' המעניקה כושר עמידות גבוה יותר במקרה של משקל כבד (ותקרה זו עולה פי שלוש וארבע מתקרה רגילה). ועם כל זאת הבהיר המהנדס, כי התקרה הנוכחית, על אף היותה 'תקרת לחץ', אמורה לספוג משקל של כ-600 ק"ג למטר, בזמן שבפועל – במשך שלושה ימים רצופים – הופעל לחץ של כטון וחצי למטר!!
עוד הוסיף המהנדס, כי גם אם היתה 'תקרת הלחץ' אמורה למנוע קריסה של התקרה או היווצרות סדקים וכדומה, הלחץ העצום שהופעל כל העת היה אמור לגרום לכך שכותלי בית המדרש יתנדפו החוצה לכל עבר כקלפים וחלילה להפיל את התקרה ארצה. ואין צורך לתאר חלילה וחס מה היה קורה אילו. התגובה של כל מי שמבין קצת בעסקי הבניין, וגם של מי שלא, הינה – שלא ברור בשום צד ואופן מה החזיק את התקרה מלקרוס. ובהתחשב בכך שמשקל של 14.5 טון נמצא במשך שלושה ימים מעל המרפסת, וזאת מבלי שיידעו כלל האברכים הלומדים על הסכנה המרחפת כל אותה העת מעל ראשיהם, השקועים רובם וכולם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אבל את התשובה אנחנו כבר יודעים. התורה הקדושה היא זו המעמידה את העולם, כמו שאומר הנביא ירמיה 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. היא זו המגינה והשומרת על לומדיה. כי כך החליט בורא עולם, ואם על פי הטבע אמור חומר מסויים לאבד את ערכו ולא להתקיים יותר בתנאים מסויימים, כשקודשא בריך מורה לו לעמוד על עמדו ולא להתנהג כפי שהטביע בעולמו, אזי הוא עומד איתן ומוסיף להתקיים בגערתו. וזאת נוסיף, כי על שלשה עמודים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ובמקום המבורך ההוא, עומדים שלושת העמודים על עומדם: על התורה – בלי עין הרע, ביום ובלילה; ועל העבודה – הן עבודת המידות בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, והן בתפילות המתקיימות מדי יום ומדי שבת; ועל גמילות חסדים – גמ"חים רבים המעידים על אהבת הזולת, הן בגופו והן בממונו, ברוך השם לא חסרים במשכן זה.
לאחר שסולקה הסכנה שריחפה באויר, חזרו ראש הכולל והאברכים, בבוקרו של יום המחרת, נרגשים ונפעמים מגודל הנס, ליום חדש של לימוד תורה ותפילה. אמנם נקל לתאר כי אותו היום לא יום רגיל היה. מלווה היה ברחשי הודאה נשגבים למי שאמר והיה העולם. ובאמת שראש הכולל עורר את האברכים להבין את עומק הנס שעשה עמם הבורא, לצד ההכרה הברורה כי קודשא בריך הוא ואורייתא דיליה הם הם המחזיקים והמעמידים אותנו, את כולנו, ועל אשר כן על כולנו להתחזק יותר ויותר בלימוד התורה הקדושה, הן שיהיה ברצף, בקדושה ובטהרה, בעמל וביגיעה, בחשק ובשמחה, ולדעת כי 'עץ חיים היא למחזיקים בה', משמעו שאין אנו מחזיקים את התורה, אלא היא היא המחזיקה אותנו. ובמיוחד בימים אלו בהם מבקשים אי אלו להתנכר לעולם התורה ולטשטש כביכול את ההבדלים בינינו לבינם, וחס ושלום לאחוז בתי מדרשות ובתי כנסיות ולמנוע תורה מישראל, יש להודיע בקול גדול – שהתורה היא זו שמגינה ומצילה אותנו, ובלעדיה אין קיום לעולם. כשהקול קול יעקב, קול רינת התורה מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שום נזק ופגע רע לא יפריעו ולא יפרו את שלוות לומדיה ושוקדי דלתותיה.