סיפור שבועי – המכתב והירושה
שמואל קרא את המכתב הממוען אליו, ישר והפוך 10 פעמים לפחות… הוא התיישב על ספסל בגן הציבורי, ומראות יַלְדוּת חלפו לנגד עיניו. אבא ואמא שלו, היקרים לו מאוד, חיבקו אותו חזק…
השוטר הנאצי שניצב בסמוך, האיץ בהם לסיים את הסצינה המשפחתית… שמואל בן השלוש, היה קטן מכדי להבין את גודל השעה, עיניו של הגרמני ירו גיצים של שינאה.
אמא זועקת, אך לשווא. המשאית החלה לנסוע, ואמא נעלמה מעיניו לנצח. אבא חזר איתו לגטו, אך לזמן קצר.
רופא המחנה דרש את התינוק אליו. אבא התחנן "תשאירו אותו אצלי". הרופא המרושע, בעט ביהודי, ונטל באכזריות את שמואל הרזה עד לשד עצמותיו.
אבא שכב על הרצפה שותת דם ובוכה "שמואל! שמואל!" זעק, "תמיד תזכור את אבא ואמא!!!" התאנח אבא.
שמואל נלקח אל רופא הגטו, קיבל אוכל חם, כמה זריקות והועבר לציפורני המיסיון.
אחרי ארבע שנים, שמואל הגיע ארצה ולמד בישיבות קדושות, הוא הפך לתלמיד חכם בעל שם טוב, והקים משפחה לתפארת.
במהלך המלחמה, גויה גרמניה, הציעה לאביו של שמואל להינשא לה, כדי להצילו מציפורני הנאצים. התרגיל הצליח, כשבגר שמואל נודע לו שאביו חי, מתגורר בארה"ב ונשוי לנוצריה. המפגש ביניהם היה צונן משהו, אבא לא שרד עם אמונה. הנאצים ניצחו אותו.
הקשר ביניהם היה רופף ביותר…
הוא הביט עוד פעם במכתב "מיסטר שמואל, אני מצטער להודיעך כי אביך משה, נפטר. צו הירושה שיש בידי, מעביר לרשותך 25 מליון דולר, מתוך 50 המיליון שהיו לאביך בנכסים ובכסף נזיל. אביך עדיין לא נקבר, עליך ליצור קשר עם אחיך ריצ'רד על מנת לתאם ביניכם היכן לקוברו…"
אחיו הגוי, התעקש לקבור את אבא בבית קברות נוצרי. שמואל בדק היטב, ונודע לו, כי בראש השנה וביום הכיפורים היה אבא מגיע לבית הכנסת הסמוך. בכל זאת נותרה בו אמונה באלוקי ישראל. עובדה.
עורך הדין הציע לשמואל, הצעה מבריקה: תציע לריצ'רד מליון דולר יותר מן הירושה, ושיסכים לקבורה יהודית…
"אני מוכן לקבורה יהודית" השיב ריצ'רד, "רק בעבור ויתור על כל חלקך בירושה…" חד וחלק.
שמואל ניגש אל אחד מגדולי הפוסקים שבדור כדי לדעת כיצד יוצאים מן הסבך. ואותו פוסק השיב שהקבורה ההגונה והקדושה של יהודי היא למעלה מהכל… וכך שמואל ויתר על כל חלקו בירושה. הוא לא הרגיש שום קושי בדבר. אנחת רווחה מילאה את ליבו. קודם כל כבודו של אבא. נכון אבא נכשל, ניסיון השואה היה גדול מכפי כוחותיו, אבל סוף כל סוף הוא נפטר כיהודי…
הרב הניח יד אוהבת על כתפו של שמואל ואמר: "האמן לי ר' שמואל, אני מרגיש שעשית לאביך כבוד, כבוד גדול. בן כמוך, קדיש כמוך, זה עילוי נשמה הכי נפלא לאביך". והם פסעו ברחוב, לכוון השטיבל לתפילת ערבית.
יהודי אחרי הכל הוא יהודי, וזה עדיף על כל הון שבעולם!