סיפור שבועי – אין יאוש בעולם

בספר 'מעשה איש' (חלק ז' עמ' צט) מובא:

פעם הגיע אל החזו"א אדם, מניצולי השואה, שהיה מיואש לגמרי. אותו אדם היה שבור ורצוץ מכל מה שראה וקרה עימו בעת המלחמה – אותו אדם היה תלמיד חכם (ודאי, כך צריך לומר…).

אותו האדם הגיע לבני ברק ונכנס אצל החזו"א, על מנת לשמוע ממנו דברי חיזוק – הוא הרגיש שאיבד את כל חשקו ומרצו לעבודת ה'!

[כמוהו היו רבים שפרקו לגמרי עול מלכות שמים מעליהם – בגלל שאיבדו את כל החשק בעבודת ה']…

החזו"א ששמע את העניין, החל לומר – 'אספר לך מעשה':

היה תלמיד חכם במקום מסויים, שהיה יושב ועוסק בתורה. אשתו היתה 'סוחרת', "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ" (משלי לא, טו)…

סוחרת רצינית… הצליחה ביותר במסחר…

פעם אמרה לבעלה, כי עליה להגיע למקום מסויים, ששם יתקיים "היריד" הגדול (באותו מקום היתה קהילה גדולה של יהודים).

בעלה הפקיד בידה סכום גדול.

לאחר שהגיעה לשם, הבחינה כי כל כספה נעלם! היא לא ידעה את נפשה!

ניגשה להרב המקומי, סיפרה לו על הדבר, וביקשה שיכריז 'שמי שמצא את הכסף – בבקשה שישיב לה אותו!'

ואכן הרב הכריז בבית הכנסת על הדבר.

נכח במקום אדם שאמר שהוא מצא את הכסף – היה זה יהודי ירא שמים…

אך הוסיף לומר: במידה ועל פי ההלכה מוטל עליו להחזיר את הכסף –  הוא מוכן.

אך אם ההלכה מורה שהדין הוא שהכסף שייך לו, 'אלא שלפנים משורת הדין' עליו להשיב – כיון שעליו לחתן את ילדיו, אין באפשרותו לנהוג "לפנים משורת הדין" – אין באפשרותו לקיים את מצוות החסד הזו.

הרב המקומי 'לא ידע את נפשו' מהי ההלכה – לכן שלח שליח לגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא, שיורה בדין זה.

ר' יצחק אלחנן השיב:

למרות שהדין הוא "שכסף שנתייאשו בעליו – הרי הוא שלו" (של המוצא) — וכאן, הרי היריד היה במקום שרוב גויים מצויים, וודאי שהיא נתייאשה, שהלכה היא 'שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה'.

א"כ, לכאורה, הדין צריך להיות  שהמציאה שייכת למי שמצא אותה, ולא לאותה אישה.

אבל, בהיות והאישה עצמה אינה "בעלת הכסף", אלא בעלהּ הוא בעל הכסף, שכן הדין 'מה שקנתה אישה – קנה בעלה' (גיטין עז:) – והוא הרי טרם נתייאש מכספו, שכן לא נודע לו הדבר עדין –

הדין הוא שלא הוי יאוש! – "יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש" (עי' שו"ע חושן משפט, סי' רנט).

ולכן, על המוצא להשיב את הכסף לאשה – על פי הדין!

לאחר שסיים החזון איש – אמר לאותו אדם:

אתה רוצה להתאייש… מה אתה חושב לעצמך שאתה רוצה להתייאש??? – הרי "זה לא שלך!"

"אתה" לא "שלך" – כולנו באנו לעולם הזה רק כדי למלאות תפקיד בעולם! וכולנו של ה'! וכיון ש'בעל הבית' (הקב"ה) לא מתייאש מאיתנו – א"כ לא שייך שתתייאש כלל!

אין באפשרותך להתייאש – כיון שהייאוש שלך שלא תופס (מוֹעִיל) בכלל! יש בעל הבית לעולם, והוא 'הבעל בית' עלינו – אין לך מה להתייאש, תדע לך שיש את ה' בעולם!

ממש פלא פלאות…