מדוע אנחנו מכנים שאיפה טמירה כ-"חלום"? מדוע לא מילה אחרת והלוא "חלום" היא מילה המוקדשת לחזיונות המלווים את שנתינו. רבות חשבו חוקרים ופילוסופים על שאלה זאת והגיעו למסקנה, שאין זאת אלא שהבסיס לשני הדברים הוא הגורם לכך. למעשה, שני הדברים נובעים מדמיון: הדמיון הוא הערוץ שבין המודע לתת מודע.
במהלך היום הלא מודע דואג לכך שייזכרו בו על ידי הבזקי אינטואיציה, מצבי רוח, חלומות בהקיץ ופנטזיות. בלילה הוא משתמש בדמיון כדי ליצור את התמונות היוצרות את חלומותינו.
המין אנושי, המצויד במוח שחנן אותו הבורא ובסקרנות רבה, נמשך מאז ומעולם אל המסתורין של היקום. מבין, אבל מבין שאינו מבין הכול, נוגע ואינו נוגע בסודות הבריאה, ותמיד תמיד – שואף להעמיק, לחקור ולהגיע אל אותם מחוזות מדהימים שבעין הבשר שלנו נראים כפלא שאינו ניתן להסבר מיידי (לא שכל השאר פשוט, אבל אנו נוטים לקבל כמובן מאליו את הטבע שהוא בעצם – נס.)
אחד מהמחוזות הללו הוא מחוז החלומות.
האם שינה היא דבר מסתורי, או שאינה מסתורית יותר מתכונות אנוש אחרות, כמו אכילה ושתיה?
מסתבר שגם הדעה הריאלית ביותר, מוצאת את השינה כמשהו שונה: האם ידעתם שיש אנשים המסוגלים לתקשר עם אנשים אחרים – חיים ושאינם חיים, על ידי חלומות? האם לא שמעתם מעולם על תופעה של "ניבוי העתיד" על ידי חלומות? ומה עם ריפוי בעזרת שינה וחלומות? כל אלו הינם דברים מוכחים לחלוטין, שנבדקו על ידי אנשים הרחוקים מלהיות מיסטיקנים, ונמצאו נכונים בקנה מידה משמעותי ביותר.
כמובן שכמו בכל דבר המריח אי בהירות, גם על חלומות ופתרונם עטו בקפיצה גסה משועממים ותאבי בצע למיניהם – "באבות" לבושי לבן וחוזי עתיד מדומים, שאינם שוכחים אף פעם לגבות תשלום בצאתך מחדרם, ותמיד ששים להתראיין לעיתונים תחת הכותרת "עושה הנפלאות".
לא ולא. איננו מתכוונים אליהם, ואף לא נתייחס אליהם בכתבה זו. ואולם אנשי מקצוע ומטפלים בעלי תעודות מוסמכות אינם מזלזלים כלל בלימוד וביכולת לפרש חלומות, לבדוק על ידם מה מתרחש אצל המטופל, וכיצד להבין את נפתוליו על ידי הסבר מקצועי של חלומותיו.
כאשר זוכרים ש"חיינו כחלום יעוף", אנחנו נוטים להצטמרר לנוכח השוואתו המדוייקת של דוד המלך עליו השלום, שכן אם חושבים על זה לעומק, מהם חיינו אם לא חלום אחד ארוך וגדול צבעוני ומרתק, קולאז' ססגוני של פריטים, רגשות ותחושות, דמע וצחוק?
"חלומות שווא ידברו"
אם כי יעקב אבינו ע"ה אמר את המשפט הזה על חלומו של יוסף רק על מנת להרגיע את השבטים, בעוד שחלומו של יוסף דווקא היה משמעותי שעמד בהחלט להתגשם, מוביל המשפט הזה את דעתה של היהדות על חלומות באופן כללי.
בניגוד למה שמנסים מיני "אנשי רוח" – מטפלים מיסטיים ושאר "באבות" למיניהם להפיץ רושם על עניין של חלומות ופתרונם, היהדות דווקא מתייחסת אל חלומות האדם הפשוט כאל משהו שלא ניתן ללמוד ממנו רבות.
כמו בכל דבר המריח אי בהירות, גם על חלומות ופתרונם עטו בקפיצה גסה משועממים ותאבי בצע למיניהם – "באבות" לבושי לבן וחוזי עתיד מדומים, שאינם שוכחים אף פעם לגבות תשלום בצאתך מחדרם, ותמיד ששים להתראיין לעיתונים תחת הכותרת "עושה הנפלאות"
בשאר המקרים אין להתייחס אל חלומות ברצינות תהומית. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם רוח היהדות. בהלכה: "דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים".אמנם בתנ"ך מוזכרים חלומות שונים של גדולי עולם אשר היוו חיזוי או נבואה – כמו חלום יעקב, חלומות יוסף, ולהבדיל – חלומות פרעה. ואולם אלו היו חלומות מסויימים ומיוחדים בלבד הקרובים בדרגתם לנבואה, והתרחשו בעיקר לאנשים שהיו בדרגה גבוהה, או שהקב"ה רצה לשלוח להם הבזק נבואי בחלומם כמו למשל – לפרעה.
אדם שבחלומו רואה אדם שאיבד כסף, והוא עצמו מצא את אותו סכום במקום מסוים – בחלום, ולמחרת בהקיץ, נזדמן לאותו מקום ואכן, מצא שם כסף ללא גומייה או מעטפה או שאר סימנים – הקביעה ההלכתית חד משמעית: סכום זה שייך מעתה לאדם הזה בלבד, ממש כאילו הוא מצא את הכסף ללא כל הקדם חלומי! כך נפסק ברמב"ם, בטור, ובשולחן ערוך. וכך בכל שאר ענייני ממונות, קובעים חכמי התלמוד והמפרשים ללא צל של ספק, שאין לסמוך על חלומות כלל, אף שלכאורה התאמתו.
בכלל, אין כל רמז בדברי חכמים שיתכן ויש בחלומות עניין של נבואה או הוראה ממרומים. מקור החלום על פי חז"ל הוא בדרך כלל פנימי ומשקף את המחשבות והדאגות, העבר וההווה של החולם. כפי שאמר שלמה המלך – החכם מכל אדם בספר קהלת (ה', ו'): "כי ברוב חלומות והבלים דברים הרבה, כי את האלוקים ירא".
למרות זאת ידעו חז"ל כי המון העם – אנשים פשוטים, מייחסים לעיתים ערך רב לחלום, ויש חלומות המסוגלים לגרום למצב רוח רע או לטרוד את שלוותו הנפשית של החולם. בעניין זה נקטו חכמינו "גישה פסיכולוגית" להטבת הרגשתו של החולם.
במסכת ברכות דף נה' ב', נאמר: "הרואה חלום ואינו יודע מה ראה" – כלומר, שנפשו נתעצבה והוא מבולבל ומדוכדך כשמקיץ מן החלום (או הסיוט), יעמוד לפני הכהנים בבית הכנסת בשעת שנושאים כפיהם, ויאמר: "ריבונו של עולם, חלום ראיתי ואינני יודע מהו. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמתי לאחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבנו…".
במקרים חמורים יותר בהם שרוי החולם בחרדה או בדיכאון של ממש, תקנו חז"ל תפילה מיוחדת שנקראת "הטבת חלום" שנעשית במקרה של "הרואה חלום ונפשו עגומה עליו" (מסכת ברכות, נה',ב'). וכך סדרה: ילך האדם בפני שלשה אנשים ויאמר להם 'חלום טוב חלמתי' והם יענו לו 'טוב הוא וטוב יהיה'. ולאחר מכן אומרים מספר פסוקים המרמזים על פעולת ה' לטוב.
ישנה גם "תענית חלום", אבל היא מיועדת לאדם שממש "נשבר" בעקבות חלומו ומותרת לו התענית אפילו בשבת קודש שבה כידוע, אסור להתענות (מסכת שבת, י"א, א').