מי משלם
'מה שלומך איש יקר?' – שמע יוסי והסתובב לאחור. מולו ניצב אדם הלבוש בחליפת פסים, עיניים נעימות מביטות אליו באהדה. הוא לא מצליח להיזכר מהיכן מוכר לו האיש בחליפת הפסים, אם בכלל.
'ברוך השם, הכול טוב. חוץ מהבטן המקרקרת' – השיב. 'אתה באמת נראה קצת כחוש, אחי. אני לא הבן אדם שייתן לידידים שלו להסתובב ברחוב רעבים. לא אני. ממש לא…'.
עיניו של יוסי נתלו בידיד הזר במבט רעב. לרגע קל חלפה בו תחושת אי נוחות אולי הוא נותן יד להונאה, אולי עליו להבהיר לאיש הנחמד הזה שהוא טועה בו, שהם לא מכירים משום מקום, ושהוא בוודאי מתבלבל בינו לבין מישהו דומה. אבל הבטן קרקרה לטובת הארוחה… הוא רק הנהן בראשו והמשיך במשחק.
'בוא אחרי, כאן באחד הרחובות יש את המסעדה שלי, אני אוכל שם קבוע. ארוחות גורמה. בכל העיר לא תמצא עוד מסעדה כזאת – אמר בעל החליפה – 'נלך' קבע האיש והוביל קדימה.
במסעדה הם מתיישבים ליד שולחן עגול, מלצר לבוש בהידור מניח את תפריט הבית לידם. 'תתעלם מהטור השמאלי (המחירים, כמובן), תתמקד בטור הימני ותבחר מה שתרצה, היום אתה אורח הכבוד שלי!'
יוסי הזמין, ועוד איך… המנה ראשונה היה טעימה מאוד. הזמין אח"כ מנה שנייה, מרק הבית וסלטים טריים. לקינוח הוא מוסיף בקבוק יין עתיק. גם הידיד בעל החליפה לא טמן את ידו בצלחת, גם הוא אכל מכל חלקי התפריט, וקינח ביין המשובח שעזר לו להחליק כמה חתיכות עוגה מלאה באגוזים עמוק פנימה…
הארוחה הסתיימה. השניים עוד ישבו זמן מה. תוך כדי השיחה הנעימה התרומם הידיד ואמר ליוסי, 'אבקש את סליחתך, אני יוצא לכמה דקות, אתה יודע…'
הכמה דקות הצטרפו לשעה ארוכה שהתארכה והלכה. בינתיים תחושה מציקה החלה מדגדגת במורד בטנו. יוסי התרומם בכבדות כמי שאכל ארוחה דשנה, מבקש לבדוק לאן נעלם הידיד, להיכן הלך. אולי משהו קרה. בינתיים הוא שומע קול לידו: 'טרם שילמת, אדוני' אמר המלצר בטון קשוח.
'אה… זה לא אני המשלם… זה החבר שלי שהזמין אותי לכאן'. אבל המלצר השיב בטון כבד: 'זה ממש לא מעניין אף אחד. אכלת. שילמת! וגם על מה שאכל החבר שלך תשלם, הרי הייתם יחד…'
'אבל אין לי כסף!' אמר יוסי. 'אין בעיה, תוכל לעבוד כאן בשטיפת כלים, מירוק רצפות, סיוד, כיבוד, ועוד. מכאן לא תצא עד שישולם החוב!' החושך חזר לעיניים, והוא החל בעבודות…
הנמשל:
אחים יקרים, זה בדיוק מה שהיצר הרע עושה לנו! מראה לנו הנאות מיוחדות ומתן שכרן בצידן, ולאחר משאיר אותנו לבד למסור דין וחשבון… אז בטרם ניגש 'למלא את הצלחות', 'להשתולל ולאכול', 'ליהנות מכל מה שיש לעולם להציע' – נעצור ונחשוב: מי הוא המשלם?… האם המזמין, "היצר" שמדגדג מבפנים, ונותן לנו תחושה נעימה שמזמינה להנאה או שאנחנו נישאר עם החשבון ונצטרך לשלם עד הפרוטה האחרונה…