חנניה היה חוטב עצים ביער. באחד הימים שמע רשרוש חזק לידו, עצר הוא מיד את עבודתו ופנה לחפש את מקור הצליל.
הוא חיפש בין העצים והשיחים, אך לשוא. אלא שבמקום למצוא את מקור הרעש – גילה לתדהמתו דבר אחר – תיבת מתכת ישנה מלאה במטבעות זהב…
נשימתו נעתקה מרוב התרגשות, אך כאשר נזכר באשתו הבין שהוא בבעיה. הוא יהיה חייב לספר לה מהיכן הגיעו מטבעות הזהב, והיא, כמו תמיד, לא תוכל לנצור את לשונה.
תוך כמה ימים ידע כל הכפר על המציאה – והפריץ יתבע את האוצר לעצמו, בטענה שהיער וכל אשר בו שייכים לו…
חנניה חיפש פתרון, חשב רבות עד שלבסוף הבריק לו הרעיון…
הוא הלך לשוק וקנה כיכר לחם, דג מלוח וקנקן מים. לאחר מכן חזר אל היער והניח את כיכר הלחם על אחד הענפים, את הדג החביא בין ענפי שיח עבות, ואת קנקן המים הניח מתחת לאבן גדולה. בסמוך להם הטמין את תיבת האוצר, והחזיר לתוכה מטבעות זהב אחדים, ואת שאר המטבעות שהיו בתיבה – החביא בסמוך.
למחרת פנה לאשתו ואמר: 'את זוכרת שרצית פעם לראות כיצד אני עובד? ובכן בואי נצא יחד ליער ותוכלי לצפות בעבודתי בחיטוב העצים'.
שמחה האישה על ההזדמנות וחיש קל הלכו השניים אל היער. חנניה הראה לה כיצד הוא מפליא בעבודתו.
'אני רעב', הכריז חנניה. 'גם אני רעבה ובבית אין אוכל', אמרה האישה, 'במקום לבשל היום,ביליתי ביער כל הבוקר…'
השיב האיש: 'אל דאגה, גם לזה יש פיתרון. נזכרתי כי פעם שח לי זקן אחד, שיש ביער הזו חלקה פלאית שבה האוכל גדל על העצים' אמר לאשתו, 'נוכל לחפש את החלקה, וכשנמצאה, נוכל להשביע את רעבוננו'…
פסעו בני הזוג במשעולי היער ובחנו היטב את העצים. לפתע עצרה האישה והצביעה בהתרגשות על אחד העצים. 'ראה, לחם גדל שם על הענף'!
טיפס חנניה על העץ ו'קטף' את כיכר הלחם. 'אך מה נאכל עם הלחם?' שאל.
האישה הביטה לכל עבר ולפתע הבחינה בדג מלוח מונח בין ענפי אחד השיחים.
'ומה נשתה?' שאל, ועד מהרה מצאה האישה גם את קנקן המים מתחת לאבן.
'אכן, זו חלקת יער פלאית'. לפתע היא הבחינה בתיבת אוצרות של ממש, ובתוכה כמה מטבעות זהב!
ואת אשר יגור – בא… ימים ספורים חלפו, והשמועה על התעשרותו של חנניה פשטה בעיירה. תוך כמה שעות הגיע משרתו של הפריץ והזמין את חנניה ל'פגישה' אצל הפריץ.
'מה חדש אצלך?' שאל הפריץ, וחנניה השיב: 'מסתדרים עם מה שיש'…
התפרץ הפריץ, שמעתי שמצאת תיבה מלאה מטבעות זהב!'
'אני?!' הצטדק חנניה 'מי אמר עלי דבר כזה…?'
'אשתך סיפרה זאת לאשתי!' קטע אותו הפריץ.
'אשתי מעט חולה ולפעמים היא מדמיינת דברים שלא היו ולא נבראו…' וחנניה הציע להביא את אשתו לפניו, ושהפריץ יתרשם ממנה בעצמו…
מיד ציוה הפריץ להביא את האשה, שתספר את סיפורה לפניו.
'יום אחד הלכתי עם בעלי ליער', סיפרה האישה המפוחדת, 'היינו רעבים ולפתע ראינו כיכר לחם צומח על אחד העצים. לאחר מכן מצאנו גם שיח שמגדל דגים מלוחים, מים מקנקן שתינו, שבקע מאבן גדולה וישנה, ולבסוף, גם מצאנו תיבה ישנה עם מטבעות…'
'הבנתי…' השיב הפריץ ומיד שלח את האיש יחד עם אשתו 'המשוגעת'…
הנמשל:
האדם החכם צריך לדעת איך להתמודד עם "בעיות", לזהות אותה בזמן, ולפעול מתוך חכמה ופקחות.
וכך גם היה אצל האדם הזה, יכל הוא להגיע למצב של קטטה עם האשה, אך במקום זה השתמש בעצה חכמה, וכך הרוויח גם עושר וגם שלום בית…