משל לחיים – השומר והסוס

  'מה אתם עושים?' שאל סבא.

'סתם, שורפים ת'זמן!' השיב אחד הנכדים, מייצג את כולם.

'ואין לכם דברים חשובים לעשות?!' חקר הסבא – 'א"כ, הקשיבו היטב לסיפור אותו רוצה אני לספר לכם':

כשהייתי ילד – לפריץ שמשל באיזור שלנו, הייתה חולשה ורגישות מיוחדת לסוסים.

הוא אהב סוסים, ובעיקר סוסים גזעיים בעלי תעודות מפוארות ואילן יוחסין מיוחד.

במיוחד הוא אהב את הסוס הצעיר שאותו גידל בביתו. סוס זה היה נצר למשפחת סוסים גזעית מיוחדת.

את אילן היוחסין של הסוס תלה הפריץ על הקיר המרכזי שבכניסת הבית, והציגו לכל נכנס.

פעם הוזמן הפריץ לנשף מלכותי, אך מחשבות הדאגה בדבר הסוס שישאר לבדו בבית הטרידו אותו מאוד, עד שלבסוף מצא פיתרון – לשכור שומר אישי שישמור עבורו במשך כל הלילה.

לאחר שעתיים מתחילת השמירה, הגיע הפריץ לבקר את סוסו ולראות האם השומר מסתדר בשמירה או שמא הוא נרדם –

כשראה כי הסוס באורווה ושלא נשקפת לו סכנה, שמח שמחה גדולה, ופנה לשומר כדי לבדוק את מצב ערנותו, ושאלו: 'על מה אתה חושב כעת?'

השיב השומר, כי הוא 'חוקר' כעת במחשבתו ענין מיוחד בחוקי הטבע: כאשר לקחתי פשיט והכיתי על מסמר להכניסו לתוך קורת העץ, הרי שהמסמר יצר חור, וא"כ להיכן נעלמו כל חלקי העץ שהיו שם מתחילה?'…

שמח הפריץ, כי הבין שסוגיא זו תשאיר אותו סקרן וערני לזמן רב, וחזר למקום הנשף בשלוה.

לאחר שעתיים נוספות שוב התערערה מחשבה בליבו על דבר הסוס, ושוב חזר לבדוק את מצבו. לשמחתו ראה הפריץ שהסוס חש בטוב, וגם השומר ערני, טרוד בעוד חקירה. ומיד פנה אליו ושאל 'ובמה עשיו אתה עוסק?'

השיב השומר, כי הוא חוקר בדיני ה'כַּעָכִים' – 'אכלתי כַּעַךְ שבמרכזו היה חור גדול. את הכעך אכלתי עד תומו, ואילו בחור של הכעך לא נגעתי, ואם כן – להיכן הוא נעלם?!'

שוב שמח הפריץ לשמע השאלה, ומיד אמר 'באמת, שאלה מצוינת…!'. וחזר שוב שמח ובוטח, כי ידע שסוסו נמצא בידיים נאמנות.

בנתיים, השחר האיר, והפריץ ששבע מלילה ארוך של מסיבות חזר לביתו, וכמובן, שוב נעמד בפתח הארווה.

מתחילה חשש בליבו, כי שמא הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, ימצא שומר מנומנם ועייף אחרי לילה ארוך שכזה.

אך להפתעתו הדבר לא היה כך. מול עיניו ניצב השומר, ערני ודרוך על אותו המקום שבו עמד.

'כל הכבוד לך!' אמר הפריץ. 'אבל רואה אני ששוב אתה שקוע במחשבות, אמור לי על מה אתה חושב עכשיו?'

השיב השומר: 'שאלה גדולה עלתה בראשי ממש בדקות האחרונות, ואני לא מצליח למצוא תשובה…'

'מה השאלה?' התעניין הפריץ.

'תראה, אני עומד כאן כבר כמעט שתיים עשרה שעות, דרוך ומוכן לכל תרחיש, ובעיניים פקוחות משגיח אני על הסוס. עומד ושומר, עומד ומשגיח… וכאן מתחילה השאלה – לאן נעלם הסוס?…'

הפריץ, מששמע כך, מיד נפל ונתעלף…

 

סיים הסבא את סיפורו בחיוך עצוב ואמר לנכדים –

ודבריו בעצם הם דברי 'הנמשל' שמלמד אותנו אורחות חיים:

כאשר האדם לא מתבונן לראות מה באמת חשוב, מה העיקר בחיים ומהו הטפל, מהו חלום ומהי מציאות – עלול להגיע הרגע שבו הוא יסתובב לאחור ויגלה פתאום שהדבר החשוב ביותר שהיה תחת ידו פשוט נעלם… הזמן!

יחד עם הזמן שנעלם איבד הוא את החיים עצמם…

אלינו לנצל את הזמן, פירושו של דבר, לוודא שבכל רגע נתון אנחנו נהיה מודעים למעשים שלנו –

נהיה מודעים למה שבחרנו, להחלטות ולכל מעשה שנעשה, וכי אנחנו מבינים החיים שלנו מתבטאים בזמן היותנו בזה העולם, ולא ניתן לזמן לברוח מאיתנו בלי שנמלא אותם כראוי בתוכן אמיתי ואיכותי.

הזמן הוא החיים, עלינו לדאוג לנצל את הזמן לתועלת הנשמה. לדאוג לפנימיות שלנו…

וכשאין אנו חסים על הזמן בעצם איבדנו את הדבר היקר ביותר שיש לנו.

Exit mobile version