העגלה המלאה
חודש הרחמים והסליחות בפתח, והעגלה שלנו מלאה, מלאה במשגים, בטעויות, בחטאים.
היא עלולה להיות גם מלאה מאוד. משום מה אנחנו שאננים, בטוחים שהעגלה תעבור…
על זה נספר משל:
כפרי אחד העמיס הכפרי את אלומות החיטה, העלה אותם בזו אחר זו על עגלתו, קשר אותם בקבוצות והעמיס עוד.
הערימה שעל גב העגלה גבהה והלכה, והכפרי המשיך להעמיס. 'הסוסים חזקים' חשב לעצמו 'הם יוכלו לסחוב'.
רק כשהעגלה החלה לאבד את שיווי המשקל הניח האיש את מה שנשאר ופנה לחזור לכפר, כדי להכניס את הכול אל תוך האסם.
הוא הגיע לאסם, ירד מהעגלה ופתח לרווחה את דלתות העץ הגדולות וחזר למושב העגלון. הסוסים החלו לגרור את העגלה פנימה, אך אבוי, משהו עצר בעדם. הם ניסו להתקדם אך לא הצליחו…
פשוט מאוד, ערימת התבואה הייתה גבוהה מן הדלת. אי אפשר היה להכניס את העגלה כך כמות שהיא…
'למה אתה כועס, אחי? למה אתה מצליף בסוסים על לא עוול בכפם? אתה לא רואה שכמות התבואה גדולה מדי, הערמה גבוהה והעגלה לא יכולה לעבור בפתח!'
'ומה אעשה?' קונן הכפרי.
'פשוט מאוד!' אמר הנוכל, שראה בכפרי טרף קל מאוד. 'יש לי כאן בתיק מכשיר פלא!' אמר והוציא מתיקו משקפת גדולה, אם רק תביט דרך המשקפת תראה את הפתח גדל, והסוסים יוכלו לעבור. מיד נתן הכפרי לאותו אדם את כספו.
מלא התלהבות מהמכשיר המופלא התיישב הכפרי על העגלה כשהמשקפת צמודה לעיניו, הפתח גדול… גדול… גדול מאוד. אבל הסוסים לא זזים, הם תקועים באותו מקום בדיוק.
'היי, זה לא עובד!' צעק לעבר האיש המתרחק. 'טיפש! תסתכל על העגלה, גם היא גדלה!'
'תחזיר לי את הכסף!' צעק הכפרי. אך האיש בשלו 'לא צריך אחי, פשוט תהפוך את המשקפת ותסתכל על הסוסים, עכשיו הם יהיו קטנים מאוד, הכול יעבוד!' ובינתיים הספיק להעלם.
הכפרי סובב והפך, הפך וסובב, הכה בסוסים והצליף, אך לשווא, הסוסים נותרו במקומם, שום דבר לא עזר. מתוסכל עמד שם הכפרי ובכה, 'הסוסים קטנים הפתח גדול, הפתח גדול הסוסים קטנים, והעגלה אינה עוברת… מה אעשה?! מה אעשה?!
שכן שעבר שם ראה אותו בוכה וניגש לעזור. 'המשקפת רק נותנת מבט אחר, אבל היא לא תעזור לך לשנות את המציאות. פשוט תוריד כמה חבילות מהעגלה, תנמיך את גובה הערמה, והכול יסתדר…'
הנמשל:
אחים יקרים, כדאי להוריד קצת מה'חבילות של העגלה', לנסות להיות נקיים יותר, זכים יותר, טהורים יותר. וכך נוכל להיכנס בשער הרחמים, להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום.